צמיחה ושורשים בט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא אחד מהחגים המעטים שלא מקנים לנו חופש מהעבודה – האם גם אתם תהיתם למה?

ט"ו בשבט התחיל כפתרון לקושיה הלכתית: מהי תחילת השנה הקובעת איזה סוג של מעשר יש לתת מפירות האילן באותה שנה. המסורת העברית שמרה על מניין שבע שנים מחזוריות אשר משפיעות על חוקי עבודת האדמה. למשל שנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית, מפריש החקלאי מפירותיו, מעשר שני אשר אמור להיות נאכל בטהרה בירושלים. בשנים שלישית ושישית הוא מפריש מעשר עני – הניתן לעניים. ואילו בשנת השמיטה, השנה השביעית, אינו מפריש אלא הפירות מופקעים מבעלותו לטובת הכלל. לפירות האילן נקבע ט"ו בשבט כראש השנה הקובע מתי מתחילה שנת המעשר. וזה היה רק פתרון, לא חג. וכמו כל הדברים הטובים, הסימן המיוחד גדל והתפתח לחג ישראלי יפה, עם סימנים, שירים ואוכל משל עצמו. לקרן קיימת לישראל היה תפקיד גדול בנידון.
שאלתי חברים וקרובי משפחה מה זה ט"ו בשבט בשבילם וכל אחד ענה משהו אחר: היה מי שחשב על טבע ועל צמיחה, אחר שחשב על ציונות ויישוב הארץ. אני חושבת על צמיחה ושורשים, ואיך שהם הולכים תמיד ביחד.
בטבע זה מובן מאיליו שהשורשים חיוניים לצמחים כדי שהם ייתקיימו ויגדלו. הרבה פעמים קורה ששורש של צמח שניראה יבש מצמיח גבעולים ועלים חדשים כשמטפלים בו.
ולאנשים? האם השורשים עוזרים להם? או שאולי אנשים רבים תקועים בסיפור השורשים שלהם ושוכחים שהם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים?
אני מזמינה אתכם לבחון את היחסים עם השורשים שלכם. האם אתם עליתם לארץ בעצמכם, בחיפוש אחרי צמיחה אחרת? או שההורים שלכם עלו בצעירותם ואתם מרגישים שזה עיוות את הצמיחה שלכם? או שאתם וההורים שלכם ו-7 דורות אחורה נולדתם כולכם בארץ וזה מקנה לכם תחושה של שורשים עבותים וצמיחה מובטחת?
האופן בו ההיסטוריה שלנו קשורה לארץ, לחברה, לאדמה – מעצב את העתיד שלנו ומכתיב את הצמיחה שלנו. כך הנשמות שלנו בנויות. אנחנו חייבים לדעת מאיפה אנחנו באים כדי לדעת לאן פנינו מועדות.

יש ביננו שמרגישים מחוייבים להמשיך את הסיפור המשפחתי: מקצוע, עסק, חפץ יקר. לחלק מאיתנו זה מקנה ביטחון ויציבות. לאחרים זה גורם לתחושת נטל והגבלה.

יש ביננו שחושבים ששינוי מוחלט מהסיפור המשפחתי זה הסימן המוחלט לקידום ונאורות. וגם מזה חלק מאיתנו מרוצים ומחוזקים, ואחרים מצומצמים ונבולים.
ומה ההבדל בין כל המקרים האלו? אנחנו! כל אחד מאיתנו מגיב למתרחש איתו, להיסטוריה שלו ולסיפורים המשפחתיים בדרך שלו עצמו. מי צריך יותר הוכחות שכל אחד מאיתנו בונה את העתיד שלו עצמו?
בסדר, אז עוד סיבות שנקום, וניטע ונבחר את הצמיחה של עצמנו: כל הזמן, בכל מדיה – עיתון, אינטרנט, רדיו – מספרים על אנשים שהתעלו על המקורות, ששינו את גורלם שלהם, שהשתקמו ופרחו למרות טרגדיות שפקדו אותם. ובכל המקומות האלה גם מסבירים לנו שרשעים ביצעו את מעשיהם הרעים בגלל המקורות, המתרחש או הטרגדיות שפקדו אותם.
אז בואו נבחר השנה לחגוג את ט"ו בשבט בסימן צמיחה ופירות מתוקים. נסתכל על כל הטוב שבהיסטוריה שלנו, בסיפור המשפחתי שלנו, במתרחש סביבינו ונבנה לעצמנו ולילדינו עתיד פורה יותר.
בואו נתמקד באותם חלקים מהשורשים שלנו שמקנים לכל אחד מאיתנו את הכח לגדול, להצמיח גבעולים ולהניב פירות, ולא נרתע מהשוני שבינינו, מהעובדה שהתרחשות מסויימת מביאה את האחד לתיסכול וחשק לפעול ואת האחר משאירה לגמרי אדיש.
נייחל שכל אחד מאיתנו יקח את השורשים שלו עצמו, ויטפל בהם בדרך שלו עצמו ויבנה את העתיד שליבו שלו עצמו חפץ. השלום העולמי והשלווה הלאומית לא יבואו מכך שכולנו ננסה להיות זהים, אלא מכך שכולנו נבנה את עצמנו בדרך הטובה ביותר שאנחנו יכולים ונקבל שהדרך הטובה היא שונה לכל אחד – וזה בסדר גמור, כמו שלכל עץ יש את החוזק שלו, ולכל פרי את המתיקות שלו.

שתפו את הפוסט

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 106
המלצות החודש
לרכישה
לרכישה
לרכישה
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
פרסומות
צור קשר
הכל מתחיל בך - הקול הגברי - באנר פרסום לקבוצת פייסבוק
סיגל גבאי, מלווה להתפתחות מקצועית ואישית, מאמנת מוסמכת, מאסטר ל- NLP.
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן