פרסומות ברדיו: מעוררות רחמים או מעוררות השראה?

פירסומי רדיו – כמה שכל זה מתרחש בדרך אגב. אני לפחות, מקשיבה לרדיו רק בנסיעה ברכב ואז רוב תשומת הלב שלי נתונה לנהיגה ולא לנאמר.

במשך עשורים שלמים הפכנו לאנשים מאוד ויזואליים: טלויזיה, עיתונים בצבע, משחקי מחשב, שלטי חוצות זזים… אפילו טלפונים הפכו למכשירים שמפעילים בעיקר את העיניים.

החודש ציינו את יום האהבה ומי שרצה להרשים את יקריו (לאו דווקא בן/בת זוג, גם אח/אחות או ילדים או הורים) וודאי הביא להם משהו מרשים ביופיו: פרחים, או תכשיט או מתנה עטופה בצבעים ובצורות… כניראה מוצרים שפורסמו בשפע בין חדשות לתוכניות פרשנות כלכלית ברדיו… בדרך המוסתרת והכמעט אגבית של לשמוע דברים בזמן נסיעה או עבודה, בלי באמת לשים לב לנאמר.

מתי בפעם האחרונה השקענו מחשבה במתנה שהבאנו לאחד מיקירינו? באמת לחשוב על מה אותו אדם תמיד אמר שרצה, סיפר ברגעים גלויים ועמוקים שזה יעשה לו את היום, או יראה לו שאוהבים אותו? מתי בפעם האחרונה עשינו מחווה אינטימית ומתחשבת באמת, בלי סיבה, בלי דחיפה מהמדיה והפרסומות, בלי מחשבה אחרת מלבד לשמח יקיר ליבינו? כמו להגיד לבן/בת זוג שאוהבים אותם, סתם באמצע היום (להגיד, לא לסמס), לא כתגובה למה שהם עשו או אמרו. או לשים פתק מעודד/מרגיע/מעצים בצלחת ליד הסנדוויץ' של הילד שבבידוד ולא יכול להפגין את עצמאותו. או להגיע בהפתעה לבית ההורים, עם הילדים (נכדים) ועם קופסת גלידה ומשחק לוח (כן, אני מסכימה שיש מבוגרים שלא אוהבים שיגיעו אליהם בהפתעה, אז קחו את הרעיון ותעשו אותו שלכם: אם הקשבתם טוב, ואם האדם באמת יקר לליבכם, אתם כבר תחשבו על משהו הולם).

כמה שפשוטות ועל פניו, לא מרשימות המחוות האלו, כך הן נדירות, חשובות ומשפיעות על מי שמקבל אותן וקשות כקריעת ים סוף למי שעושה אותן! ואני אגלה לכם סוד? כמו כל דבר שקשה כי הוא לא מוכר ולא בטוח, זה קשה כל כך רק בפעם הראשונה!

ואני לא מדברת על הפקות מורכבות של לארגן 3 משפחות שונות כדי להפתיע סבתא אחת בדיור מוגן. אני מדברת על דברים קטנים וספונטיים (ולא, להשקיע מחשבה ולהיות ספונטני זה לא סותר כפי שזה נשמע) של להוסיף ציור אחד קטן ליד פתק שהשארתם על השיש, או לקפל פיסת נייר לחתול ולכתוב בו אמירה מועדדת קצרה, או לרקום את התיחום של הציור המרכזי בכרטיס הברכה הקנוי (ובמטותא מכם: בלי להדביק נצנצים!). לפני כחודש, כשלתאומים מלאו 16 שנים, במקום לתת להם את הכסף ביד, הדפסתי כאילו צ'ק מבנק "אמא ואבא". חייבת להודות שלא הייתי בכלל מוכנה להתלהבות שזה גרם. לא ציפיתי ל: "איך עשית את זה?" ו-"מאיפה הוצאת הרעיון?". על זה אני מדברת: קצת יצירתיות והרבה כוונה טובה! ואל תשכחו שאם זה לא יצא מושלם בפעם הראשונה, או אם הצד המקבל לא יבין את הערך המוסף בפעם הראשונה, המחווה היא חשובה! והתיאבון בא עם האוכל: תתחילו לעשות מחוות ויקיריכם יתחילו להבין ולאהוב, בדיוק כפי שאתם תתחילו לשלוף בקלות ולהשתבח בביצוע.

אז חודש מתחשב ויצירתי שיהיה לנו! ותעיזו לפרסם את שעל לבכם ליקיריכם!!

אירינה דלח – מדריכה למלאכות יד

054-7512730; [email protected]

RedCat – סדנאות וערכות יצירה

https://www.bizmakebiz.co.il/Home/Products

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

 

גיליון החודש
שער מגזין 84
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן