גיליון ראשון של שנת 2021, עוד אין שינוי משמעותי מהשנה שעברה. הקורונה עדיין כאן, חיה, בועטת ומשנה לנו את החיים, שוב אנחנו נמצאים בסגר, שלישי במספר. אין לי נתונים כדי לקבוע אם הקורונה גרמה לעלייה משמעותית במכירות של פאזלים. כנראה שכן, אם מתייחסים לעובדה שמאז הסגר הראשון רואים בחנויות באופן ברור מגוון רחב יותר של פאזלים ושל חברות המשווקות פאזלים.
איך זה קרה שב-2020 כאשר נסגרנו בבתים רצנו לקנות פאזלים שהומצאו אי שם בשנת 1760 על ידי החרט ויוצר המפות ג'ון ספילברי?
מבחינתי התשובה ברורה, להרכיב פאזלים זה פשוט כיף. פעילות של כמה ימים להעברת הזמן בכיף, בהחלט אפשר להגדיר את זה ריפוי בעיסוק. פאזל אפשר לבנות לבד או בשיתוף פעולה, כנראה שזה המשחק השיתופי הראשון שנוצר. יש משהו ממכר בתחושה של הכנסת חלק למקום הנכון ולראות את כל החלקים מתחילים להתגבש לתמונה. גם העובדה שהפאזל מוכר לכולנו ומחזיר את כולנו באופן נוסטלגי לילדות תורמת לכך שהם כל כך נפוצים גם היום. יש היום פאזלים זוהרים בחושך, תלת מימדיים, בלי מסגרת מרובעת, עם חלקים בצורות ייחודיות ואפילו פאזלים לבנים ללא תמונה. אם כל זאת הפאזלים עדיין מזכירים את אלה שהשארנו מאחור בבית של ההורים.
אין על פאזלים, תמשיכו להרכיב וליהנות, מקווה רק שזה יקרה בנסיבות אחרות.
