מתחם "בל עופרי" – יקב בבונקר סורי ועוד חוויות לימודיות

כתבה: איילת יובל דרזנר [email protected]

יום אחד קראתי שיש בונקר סורי בצפון הארץ שבעבר הטיל אימה על ישובי הירדן וביוזמה מקורית של שני בני זוג, תמי ובבי קבלו, הפך ליקב "עין נשוט" על שמו של ישוב יהודי קדום שהיה בשכנות בתקופת התלמוד ועסק בייצור יינות.

המשכתי לקרוא ובעקבות שיחת טלפון עם תמי, הבנתי שהיקב הוא רק חלק מהזדמנות פז להציע לכם לבקר במקום עם המשפחה, חברים או בן הזוג ליום למידה שהוא חוויה.

"עלה והגשם" – זו הציונות
הגענו לגולן לפני 37 שנה כדי להקים את הישוב. "עלה והגשם" זו היתה הציונות באותם ימים. הגענו בגיל 23 בערך עם כוחנו במותנו והיו לנו כבר 2 ילדים.
בבי, בעלי, סיים את עבודתו בצבא קבע ואני סיימתי את התואר הראשון במדעי ההתנהגות בבאר שבע ואני חושבת שאפילו נמניתי על המחזור הראשון והחלטנו לעשות את השינוי הגיאוגרפי.
עברנו לאזור הגולן וגרנו בישוב זמני קרוב ל- 4 שנים ואז הגענו למושבת הקבע "קדמת צבי", הממוקמת בין קצרין לקיבוץ אורטל.
יש בה אגסים, תפוחים, דובדבנים, כרמים וכמובן אנשים טובים. כיום יש במושבה בערך 120 משפחות ובכל משפחה יש בערך 3 ילדים והאמת שהרבה מאוד משפחות באות להתיישב כאן והכי משמח אותי שהילדים שלנו באים להקים את הנחלה שלהם כאן במושבה.

הבונקר
כשהגענו למושבה הבנו שאנחנו צריכים לבנות אותה על בסיס של מחנה צבאי סורי. הרסנו את המחנה, אך בתוכו היה הבונקר וכעבור 20 שנה, כשבבי החל לייצר יין, הוא החל להכניס אותו לבונקר.
המבנה של הבונקר הטמון באדמה, קירותיו העבים והטמפרטורה שאינה עולה על 20 מעלות מייצרים תנאים אידיאלים ליישון היינות. היקב הוא חלק מהמתחם התיירותי "בל עפרי" ב"קדמת צבי" ופתח את שעריו לביקורים של הקהל הרחב שיכולים לרדת לתוכו. הסיור משלב ביקור בכרם יין, שהוא מהראשונים שנטעו בקרקע בזלתית בעת החדשה והיה חלוץ בתעשיית היין ברמת הגולן.
האומנות 'התפרצה'
מה שהביא אותנו לעסוק בתיירות הוא ההתמודדות עם משבר ה"קן המתרוקן", לפיו הילדים גדלים, מתחתנים, פורסים כנף לחיי משפחה עצמאיים ולכן, בספטמבר 2000, בבי החליט לצאת לחוגים.
הוא החל בלימודי ויטראז' בתל חי, אחר כך למד צורפות וחזר לעבוד בכרמים.
אני סיימתי תואר שני בפילוסופיה יהודית ואחר כך למדתי פיסול סביבתי, פיסול בקרמיקה כך שהאומנות 'התפרצה' גם ממני ובבי מדי פעם מגיע בסוף הכנת היצירה ונותן את הטאץ' האחרון. אנשים שמגיעים אלינו לעיתים עומדים לצד אחד הפסלים נפעמים, מבקשים לדעת מה הרעיון שעמד מאחורי היצירה ואומרים "איזה שיתוף פעולה יש ביניכם" ואני צוחקת בליבי ואומרת "הם לא יודעים שבגלל הפסל הזה כמעט התגרשנו".
בגיל 50 הוא קיבל עז מתנה וכתוצאה מכך אני למדתי בישראל כיצד מכינים גבינות והוא יצא ללמוד את הנושא בצרפת ואיטליה. כיום רק הוא מכין גבינות כיוון שמדובר בעבודה פיזית קשה.
לחוות "בל עפרי" מספר דגשים המלווים את האורחים לאורך הסיור והפעילויות שנקראים "בין מסורת לחידוש":
מסורת בגורן- מסורת יהודית ומסורת ישראלית הבאים לידי ביטוי, כגון: אפיית לחם בתנור חומר ודייש, טחינה באבני ריחיים וכל דבר מבוצע בטכנולוגיות שונות. מתחילים במורק כנעני חרוץ ואחר כך מורק שהוא גלגל ואחר כך במכתש ועלי ואחר אבן ריחיים גסה ואחר כך רכב ושכב.
נלמד על הכנת החיטה לשנה שלמה בימי התנ"ך, ובין היתר על "זריעה ברוח": דייש ממולל את החיטה על הרצפה עם המורג ואז הגרעינים יוצאים מהקש ומונחים זה על גבי זה וצריך להפריד ביניהם ואז מגיעים החמסינים והרוח וכל בני המשק עוזבים את כל מה שהם עושים, לוקחים קלשונים ומעיפים את החיטה ברוח והגרעינים נופלים וזו הזריעה.
אקולוגיה – האתר כולו בנוי מחומרים ממוחזרים תוך שמירת החי והצומח.
אומנות- יצירות האומנות שלנו כולל הארכיטקטורה שנבנתה במו ידנו משובצים בכל פינה ובגלריה (פיסול, ויטראז' ותכשיטים).
נצפה בחיות אותן הצלנו אחרי טראומה כמו: חמור קטוע רגל ממלחמת הגליל, סוס עיוור וכו'.
בבי שחזר ארכיאולוגית את כל המכשירים שהיו בגורן בבית הבד והגת ולכן נמשיך אל הגת לדריכת ענבים ונלמד על הכנת היין בעת העתיקה, נמשיך אל הבארות ותנורי החומר שהיו נהוגים בעבר.

10861103_780187528703255_7880400700377856378_o
נבקר בית הבד ונלמד מסורות עתיקות של הכנת שמן זית בעת העתיקה – אנו מפיקים שמן זית וניתן לרכוש.
נבקר בבונקר ובו יקב "עין נשוט" בו אנו מייצרים: ערק נפלא, גראפה, קוניאק, קלבדוס, פטיט ורדו, סירה, מרלו, קברנה, שירז וכל אלו בנוסף לכמעט 12 אלף בקבוקי יין שבבי מייצר בשנה ביקב שלנו, ללא 'בלנד', ללא חבית אלון וללא סולפיט
יינות בדרך כלל נשמרים בחבית אלון. בגב כל בקבוק שקונים בחנויות לממכר יינות ניתן בדרך כלל לראות שרשום על התווית "התיישן בתוך חבית אלון" וזה הטעם הנרכש בחיך הישראלי- הלקוח מאופנה אירופאית.
בבי החליט שהוא רוצה לעשות את היין בדרך קצת שונה, בדרך 'גולנית', אז אמנם אנחנו מכניסים מעט שבבי עץ אלון כי למען החיך הישראלי, אך עיקר הטעם אצלנו הוא הענב. היין מוכנס לבקבוק זכוכית וללא סולפיט שגורם לאנשים כאב ראש.
היין נמכר רק אצלנו ולכן חוזרים לבקר או שולחים חברים לקנות אצלנו, וזה קורה הרבה.
נסתכל על המסעדה מבחוץ ונהנה מאדריכלות שנבנתה מחומרים ממוחזרים, נלמד על אופן בנייתה והרעיונות המנחים של הבניה ושם גם נסיים את הסיור.

10479509_780187192036622_1265237532564426514_o
את כל הדברים האלה האנשים לומדים פה ואנו שוזרים בתוך התהליך את סיפורי חז"ל. סיפורים יפים מהעבר שהם מאוד אקטואליים. למשל, כדי לזכות בפת הלחם שלך, אתה לא עובד אדמה אלא אתה עבד לאדמתך. כלומר זו עבודה שאין בה "גימלים", ובהקשר להיום זה הבעל שהולך ל'צוד' בסופר את הלחם, עם גלוטן או עם קמח מלא כדי שיהיה לו כדי להאכיל את הגוזלים ורעייתו. אין לזה סוף, תמיד צריך לעבוד בשביל פת הלחם.
במסעדה תפריט חלבי ובו יש לנו מטבלים, ניוקי, רביולי, מזון טבעוני, פלטת הגבינות שלנו ומרק חם בחורף – הכל מוגש בכלים שאני מכינה קרמיקה, ופלטת ריבות הבית שהיא חלק מהקינוח.
הפתעה נעימה
היקב קיים כבר 16 שנה ותמיד לפני פסח שומעים ברדיו המלצות לרכישת יין.
בשנת 2008 בזמן שנסעתי הביתה האזנתי לתוכנית רדיו ושמעתי אדם מן הישוב שממליץ על כל מיני מוצרים ושאלתי בליבי מתי יגיע היום שמישהו יספר על היקב שלנו. תוך שבריר שניה הוא אמר "ואני רוצה להמליץ על יקב עין נשוט". באותה תקופה לא היו טלפונים חכמים ולא היתה לי האפשרות להקליט. נפעמתי וחיוך מאוזן לאוזן עלה על פני.
בנוסף, לפני זמן מה התפרסמה כתבה בעיתון "מעריב" בת חצי עמוד תחת הכותרת "עוצרים באדום" ובה סיפרו על היקב שלנו. חשוב לי לציין שרצוי לתאם אתנו כדי שנוכל להעניק את מירב תשומת הלב והחוויה לאורחים שיגיעו.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 92
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן