מה מבשיל בנו כשאנחנו נותנים מקום לאחרים?

החודש הצגתי לראשונה את המצגת העסקית שלי בארגון BNI, מתוך שני תחומי העשייה שלי, בחרתי להציג את מגזין ״מדור לדור״. ההכנה למצגת גרמה לי לעצור ולהתבונן בדרך שעברתי מאז הגיליון הראשון, במאי 2013, ולשאול את עצמי: מה הכי חשוב לי לספר על המגזין היום?

איך מסכמים שנים של עשייה בכמה דקות? אפשר לספר על המדורים, על הראיונות ועל האנשים שלקחו חלק בדרך. אבל כשאני חושבת על המגזין, אני חושבת גם על הקשרים שנוצרו ועל סיפורים שהמשיכו ללוות אותי הרבה אחרי שפורסמו.

עם השנים אני מרגישה שחלה בי הבשלה. הניסיון לימד אותי להקשיב אחרת, לשאול עוד שאלה ולעיתים לעצור ולתת לאדם שמולי את הזמן למצוא את המילים שלו. גם היום, אחרי כל כך הרבה גיליונות, אני ממשיכה ללמוד ולדייק את מה שאני רוצה להביא אל הדפים.

אני רואה תהליך של הבשלה גם אצל המומחים שכותבים במגזין. לאורך הזמן הם משתפים ידע, ניסיון ותפיסת עולם, מעמיקים את הקשר עם הקוראים ומבססים את מעמדם כאוטוריטות בתחומם. חשוב לי ש״מדור לדור״ יהיה עבורם מקום להשאיר חותם: שהידע שצברו יגיע לאנשים, יסייע להם ויישאר נגיש גם בהמשך.

לצד העשייה המקצועית הזו, החודש אנחנו מציינים שנה לפינת ״האור שנשאר״. הפינה נולדה גם מתוך ההכרה שבזכות אותם אנשים שנפלו ב־7 באוקטובר 2023 אנחנו כאן, ומתוך הצורך שלי לתת מקום לאור שהשאירו אחריהם.

בעיניי, במותם הם השאירו לנו מורשת שאנחנו חייבים להעביר הלאה לדורות הבאים. כדי לעשות זאת, חשוב לי לספר מי היו בחייהם: מה אהבו, במה האמינו, על מה חלמו ואיך נגעו באנשים שסביבם. בכל סיפור כזה יש עולם שלם, והאפשרות להביא משהו ממנו אל הקוראים היא זכות שמגיעה עם אחריות גדולה.

כישראלית, כאימא וכציונית, אני מרגישה שזה חלק מהמשמעות ומהאחריות שלי. לזכור, לספר ולסייע לכך שגם הדורות הבאים יכירו את האנשים האלה ואת המורשת שהותירו לנו. אני רוצה שניקח מהסיפורים שלהם משהו גם אל חיינו: ערך שנבחר לחיות לפיו, מעשה טוב שנעשה או תשומת לב שניתן לאדם אחר. זה העומק שפינת ״האור שנשאר״ מוסיפה עבורי למגזין.

״מדור לדור״ מוקדש לזכרה של אמי, מוניק לוקסנבורג, ולכן הזיכרון מלווה אותו מראשית דרכו. אני יודעת כמה משמעות יש לאפשרות להזכיר אדם אהוב, לדבר עליו ולשתף משהו ממנו עם אחרים. בפינה הזו, המקום האישי שלי מתחבר לתחושת השייכות ולרצון לשמור על הזיכרון המשותף שלנו.

כאן נמצאת גם המעורבות שלי כעורכת. כשמפקידים בידיי סיפור, חשוב לי להביא אותו ברגישות ובכבוד. ההקשבה, בחירת המילים והמחשבה על מי שיקרא אותן הן חלק מהקשר שנוצר ומהאחריות שאני מרגישה.

גם באירוח הצרפתי אני פוגשת את הרצון לתת מקום לאנשים. סביב השולחן מתחילות שיחות, עולים זיכרונות ונוצרים חיבורים. בשני תחומי העשייה שלי אני מביאה איתי את אהבתי לאנשים ואת הסקרנות להכיר אותם, וכל מפגש מוסיף משהו גם לחיי.

כשאעמוד החודש ואציג את ״מדור לדור״, ארצה לספר על הדרך שהבשילה עם השנים ועל האנשים שנותנים לה משמעות. על המומחים שמשאירים חותם באמצעות הידע שלהם, ועל פינת ״האור שנשאר״, שבאמצעותה אני מבקשת לשמור על זכרם ועל מורשתם של מי שאינם איתנו.

ואולי זו שאלה שכדאי לכל אחד מאיתנו לשאול: מה אנחנו בוחרים להעביר הלאה מתוך הידע, הניסיון והערכים שקיבלנו, ואיזה חותם נרצה להשאיר לדורות הבאים?