לקום בבוקר עם סיבה זו מתנה. אבל מה קורה כשאין לנו אחת?
אני צופה סביבי בדור השלישי – אנשים שחלקם במשך שנים מצאו משמעות רק דרך הילדים שלהם. כל חייהם סבבו סביב גידולה ילדים, הענקה, נתינה .אבל אז כשהילדים התבגרו, יצאו לדרך משלהם, כי זה טבעם של החיים. פתאום נהיה שקט, נותר ריק, כי כל תשומת הלב הופנתה אליהם, וה"אני" נשכח איפשהו בדרך.
אבל תכלית היא לא רק הורות ,והיא לא רק קריירה.
תכלית היא משהו הרבה יותר עמוק – זו המתנה שנולדנו איתה.
בתוכה נמצאים המשאבים שלנו, הערכים שלנו, היא חלק ממי שאנחנו.
היא מתבטאת בכל רגע – לא רק בתוך משפחה או עבודה, אלא גם בחברויות, בזוגיות, במפגש אקראי עם אדם זר.
המסע שלי לתכלית:
מגיל צעיר חיפשתי סיבה .לא הבנתי למה אני כאן, לא מצאתי משמעות.
היו ימים שהייתי קמה עם תחושה ריקה, עם מועקה כבדה בלב, והמחשבות רק העמיקו את הריק הזה.
בהתחלה פשוט נכנעתי לסבל הזה. חייתי בתוכו ,הנחתי לו לעטוף אותי.
אבל אז, ברגע אחד, כשהייתי על הקצה, הבנתי – חייבת להיות סיבה לקיום שלי.
הבנתי שהמשמעות לא תגיע אליי, אני זו שצריכה לקום ולחפש אותה. וכך התחילו החיפושים.
ממה שאני רואה, גם אצלי וגם אצל האנשים שאני מלווה, חיפוש אחר תכלית הרבה פעמים מתחיל מהכאוס. מתוך כאב, מתוך ריק, מתוך שאלה שאין לה תשובה ברורה. אבל דווקא שם ,בסבל, נמצא הפתח לגילוי.
אז אם אתם עדיין לא יודעים מהי התכלית שלכם – אל תיבהלו.
פשוט תהיו סבלניים.
תשאלו, תחקרו, תנסו.
וכשהיא תתגלה – זה ישנה לכם את כל החיים.
מבטיחה, מניסיון!
סיגל גבאי – יועצת, מאמנת ומלווה אנשים למצוא את הכיוון
מאמנת מוסמכת,Master NLP , מנחת קבוצות ומתרגלת מיינדפולנס.
