"כשנולד ילד, נולדים למעשה שניים, זה שציפית לו, חלמת עליו וזה שנולד במציאות".
עם המשפט הזה נשארתי, לאחר שצפיתי בסרטו האחרון המרגש של אבי נשר "ספור אחר".
כאשר נתבונן בילדינו מחד, ובנפשינו פנימה מאידך, נוכל לגבי חלק מהילדים לזהות שתי דמויות המצויות בליבנו.
הפער ביניהן משפיע עלינו אף בסמוי, ובחוסר מודעות. לעתים הוא מתבטא בתגובות כמו: "אבל למה לא?, איך יכולת? זה לא מתאים לך.."
הילד קולט את האכזבה, הנחבאת בין השורות ומגיב לעתים בתסכול, בעצב או בכעס.
באותה מידה ניתן להתבונן בבן/בת הזוג ולראות את הדמות שדמיינו, השתוקקנו, ואת הדמות המציאותית.
במידה וקיים פער, אנחנו משדרים בסמוי מבחינתנו, ובגלוי מאד לבן/בת הזוג את האכזבה והתסכול שלנו.
אלו כמובן יוצרים תגובה אצל בן/בת הזוג.
לעתים לא נבין מדוע בן/בת הזוג מגיבים כך.
כנעשה מודעים לכך, מה ניתן לעשות? נכוון את עצמנו "לנוכחות מיטיבה" אם כהורה ואם כבן/בת זוג.
נוכחות מיטיבה משמעותה לדוגמא: לקדם את הילד, בן/בת הזוג בשמחה, לתת לו הרגשה של
רצוי, אהוב, "אני דואג לך, רוצה בטובתך, אתה חשוב לי".
נוכחות מיטיבה אינה נמנעת משימת גבולות, מאמירת "לא".
כשאומרים לא, חשוב לעמוד בכך, אלא, כאשר משתנים התנאים במרחב.
במצב של נידנוד חוזר והולך, בקשה חוזרת ונשנית, מוטב שיאמר ההורה או בן/בת הזוג,
"עכשיו לא כי… אך, בעוד חצי שנה נבחן זאת מחדש." או לילד, כשתהיה בגיל 10 זה יקרה….
אם הינך אכן מתכוון לכך, יש בכך הבנה המעוררת תקווה אצל האחר שיש סיכוי שזה יקרה.
הורות מיטיבה, או זוגיות מיטיבה, יש בהן הוקרה מחד והודיה מאידך.
חשוב להוקיר את הילד, להוקיר את בן/בת הזוג על מאמציהם, השקעותיהם, הצלחותיהם,על נסיונותיהם, על מעשים קטנים וטובים, על השתדלות.
גם אם אתמול הילד לא נהג כראוי וכעסנו והתעצבנו, למחרת יש יום חדש, בו נוכל להאיר את פנינו לקראת הילד.
גם אם הילד בא עם בקשה ל.., מומלץ להתייחס לבקשה הספציפית ולא להיתלות עליה בהזכרת הדרישה שלנו,
לדוגמא:"לסדר את החדר". בבחינת קודם תעשה את זה אחר כך נדון בבקשתך. כל נושא לגופו.
הוקרה יוצרת הכרה. תחושה שרואים אותי, מתייחסים אלי, למעשי, להתנהגותי.
ומה רוצים רובנו? שיראו אותנו.שיכירו במעשינו. שיעריכו אותנו.
וכשזה קורה, חלקינו החשוב הוא להודות, לומר תודה.
כנאמר במקורות:"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו".
אם נתבונן על כל שסביבנו, נוכל להודות. כשנתבונן על כל מה שעבר עלינו היום, השבוע, נזהה בקלות את מה שכדאי להוקיר ואת מה שרצוי להודות.
נדרש רק להתבונן בעיניים מיטיבות.
