כשמתמודדים עם יותר מדי משימות לביצוע, קל להיכנס למוד של דחיינות. אפילו משימות פשוטות נראות קשות יותר כאשר יש לך יותר מדי מה לעשות.
אם הדחיינות הגיעה גם אליך, אל תתרץ אותה בכל מיני הסברים חלשים. שאל את עצמך, מה הסיבה האמיתית לדחיינות שלך? האם אתה חושש שתיכשל אם תנסה?
מה גורם לך לברוח מהמשימה ברגע שאתה רק מתחיל לחשוב עליה?
זכור שאם המשימה חיונית, כדאי להתחיל, גם אם אתה תיכשל.
אפילו הפעולה הקטנה ביותר לקראת מטרה ארוכת טווח היא הרבה יותר טובה מאפס עשייה.
קיימות סיבות רבות להתנהגות דחיינית, אבל היום אני רוצה להתייחס
לדחיינות כאסטרטגיה ממש לא אפקטיבית של ויסות רגשי
מה זאת אומרת?
הנחת היסוד היא שביצוע משימות קשות מסב לנו רגשות לא נעימים, כמו תסכול והתנגדות.
דחיינות היא ביטוי של הימנעות מרגשות שליליים אלו באמצעות הרחקת המשימה.
להימנעות מביצוע המשימה יש תפקיד: היא מייצרת מעבר תודעתי: ממאמץ לא נעים להרגשה מהנה מאוד, לכן הבחירה שלנו להימנע מהתמודדות אקטיבית ומאמצת היא החלטה אסטרטגית שתכליתה להפחית כאב.
מנגנון התנהגותי זה הוא גם הסיבה שהדחיינות נוטה לשמר את עצמה ולהתחזק עם הזמן כהרגל תבוסתני וחבלני.
קשה לך להתחיל? בא לך לברוח מהמשימה? שאל את השאלות הבאות
- האם המשימה צריכה להיעשות?
- האם היא צריכה להיעשות על ידי?
- האם היא צריכה להיעשות בדרך זו?
- האם היא צריכה להיעשות עכשיו?
אם החשש מכאב מונע ממך להתחיל, נסה את הרעיונות הבאים:
הרשה לעצמך התחלה קצרה ופשוטה, לפחות התחלת.
תפנים שהישגים מתמשכים דורשים בדרך כלל זמן, אנרגיה ומחויבות.
הבן כי בכל התקדמות יש עליות וירידות, צפה גם ברגעי תסכול.
הכן לעצמך תכנית עבודה ממוקדת לימים בהם קשה לך במיוחד להתמיד ולעבוד.
