מה משותף בין רכבת הרים ל'מסע בשלוש מזוודות'?

לפני מספר שנים נסעתי לאוקטוברפסט במינכן (זוכרים מה זה לטוס?)
בכל שנה מתקיים פסטיבל הגדול אוקטוברפסט שחל למרבה ההפתעה בספטמבר.
בסביבות יוני, המארגנים מתחילם לסדר את המתחם. מקימים את האוהלים, הדוכנים ומרכיבים את המתקנים.
כל מתקן של המבוגרים יותר מהיר וגבוה מהשני. אחד מהם בנוי בצורה של החישוקים של האולימפידה. מיותר לציין שעל המתקן הזה אני לא עולה.
אני אוהבת להרגיש את הרגליים של על הקרקע. אני פחדנית, מה לעשות? יש לי פחד גבהים, אז מה עשיתי? מה שכל בן אדם נורמאלי יעשה כשיש לו פחד גבהים: נכון, עשיתי צניחה חופשית. אבל זה לא אומר שעכשיו (או שנה הבאה), אעלה על המתקן עם החמישה סיבובים.

מה שכן, אני לא אתן לפחדים שלי לשלוט בי, אלא ההיפך.
יש משפט שאומר שאם החלומות שלנו לא מפחידים אותנו,
אנחנו לא חולמים מספיק גדול. החלום הכי גדול שלי הוא שהספר שלי 'מסע בשלוש מזוודות' יוקרן על המסך הגדול. בימים אלו, אני עושה את הצעדים לתרגם את הספר שלי לאנגלית ולשגר אותו בארצות הברית. אני מדמיינת את "הטיול" לחלק מהמקומות שגרתי בהם, לעבר שבו הייתי נערה צעירה, אבודה, מפוחדת ורחוקה מכל המוכר לה. הפעם אחזור כאישה חזקה, עוצמתית ונחושה.
עברתי דרך ארוכה, ואני לא מתכוונת כשחזרתי לארץ אחרי 8 שנים של מעברים בין מוסד למוסד.
מוזמנים להכיר אותי יותר לעומק ולעשות לייק לדף הפייסבוק שלי: מסע בשלוש מזוודות – הספר"

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 95
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן