חוזרים לשגרה

החופש הגדול עוד מעט נגמר ואני מהרהרת על משמעות השינויים.
מה מעסיק אתכם יותר? מה שלא הספקתם לעשות בחופש, או מה שיש לכם עוד להכין לשנת הלימודים?
מה חשוב לכם יותר? שתם עידן החופש לעשות כל מה שרוצים, או שמתחילה שגרת המסגרת הברורה והתומכת?
מה מושך אתכם יותר? יום השינוי עצמו (יום אחרון לחופש, יום ראשון לשנה"ל), או תהליך המעבר מהחלטות עצמיות לכניעה לחוקי המערכת?
לא משנה באיזה צד של השאלה אתם נמצאים, אין ספק ש-1 בספטמבר הוא יום מיוחד בכל העולם מזה עשרות שנים. זוכרים את התאריך הזה כשאתם הייתם ילדים? האם אתם כהורים משקיעים יותר מדי בתאריך הזה?
אז הנה עוד שאלה אחת לסבך לכם עניינים: איך אפשר לבזבז כל כך הרבה משאבים בלחזור לשיגרה? שיגרה אמורה להיות הבסיס לקיום, המקום בו לא צריך להתאמץ. ואנחנו, כהורים, משקיעים בה אולי את ההשקעה הכי גדולה של השנה.
אולי זה בגלל שאנחנו חיים בעידן האינסטנט? כסף מהיר, תהילה מהירה, תוצאות מהירות. לא שומרים יותר מדי דברים משנה אחת לשניה – יש עוד הרבה בחנות; ואולי אפילו רוצים דברים חדשים כי האופנה השתנתה.
אולי זה בגלל הלחץ החברתי? לחזור ללימודים זה הדבר הכי משמעותי בחיי הילדים, והם הדבר הכי משמעותי בחיים שלנו.
אז אני מזמינה אתכם לעשות הפסקה קטנה מקדחתנות ההכנות, להכין תה או קפה בדיוק כמו שאתם אוהבים, ולנשום רגע לתוך המקום הזה של מודעות; של להיות ולא של לעשות. בין אם אתם מעדיפים תהליך ובין מועד; בין אם אתם אוהבים את החופש, ובין את המסגרת; בין אם אתם הורים כנועים ל-1 בספטמבר או נפשות חופשיות שבקושי שמים לב לתאריך. תחשבו שנייה מה אתם בוחרים להטמיע בתאריך הזה? איזו משמעות תצמידו ליום המיוחד? איזה טקסיות תכינו למעבר הכי מוזר הזה?
תבחנו מעט את ההתנהלות ואת השיקולים שלכם בתהליך הזה של לסיים, להתכונן ולהתחיל. איפה כל ההכנות האלה עונות להגדרות הבסיסיות שלכם ואיפה הן רק תכתובת חברתית שבוגדת בערכים שלכם? איפה זה דומה לכל דבר ותאריך אחר בחייכם במשך השנה, ואיפה זה שונה? איפה התגובות שלכם מתאימות להערכה העצמית שלכם, ואיפה זה הרגל של שנים שאפילו לא בא משכנוע אישי?