זה לא באשמתך

"מורדת" הוא ספר פורץ דרך ששם לראשונה על סדר היום את תופעת ההתעללות שקיימת גם בקרב משפחות דתיות.
הסופרת, ענת בר ושדי: "החלטתי לתת במה לנשים שקולן לא נשמע"

מאת זהר נוי

מתי בפעם האחרונה שמעתם על אישה דתייה נשואה שאומרת בקול רם "אני חיה במערכת יחסים מתעללת"? סיכוי טוב שלא שמעתם מפני שבמגזר הזה נהוג לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, בטח לא להוציא ספר על כך. זה מה שהופך את "מורדת" לספר יוצא דופן, ואולי אף פורץ דרך.

ענת בר ושדי (49), שמגדירה את עצמה "דתיה ליברלית", היא אמא לשבעה ילדים גדולים, מתגוררת במרום הגליל, עוסקת בכתיבת פרוזה ובשירה, מנחת סדנאות כתיבה ומרצה. "מורדת" הוא ספרה השלישי, שבא אחרי שני ספרי ילדים ונוער שכתבה ("קלף מגולגל קשור בסרט","הנסיך השותק" ).

ענת גדלה בבית חילוני והייתה במסלול בוהמייני של מחול, שירה ומשחק. סיבוב הפרסה האידיאולוגי שלה תפס את כולם – וגם אותה – במפתיע בשיעור הראשון בבית הספר למשחק בית צבי. "ברגע אחד הרגשתי שהחלום שחלמתי – לעמוד על במה ולשחק – הוא לא הייעוד שלי." היא עזבה את הלימודים, ובהמשך התחתנה עם בחור דתי והחליפה את לימודי המשחק בלימודי חינוך.

גם את הלימודים האלה הפסיקה לאחר שנולד בנה הבכור. "החלטתי להתמסר לאימהות", היא אומרת בלי נימה של חרטה בקולה, "כיום שנינו סטודנטים".

ומה עם הכתיבה?

הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מהשגרה שלי והיצירה – כאוויר לנשמה. יש לי במגירה לא מעט דברים שכתבתי במהלך השנים. כעת יוצא לאור הספר "מורדת" (הוצאת אוריון), לו בחרתי לתת את הבמה כרומן ביכורים שלי למבוגרים.

על מה הספר?

"הספר "מורדת" (אוריון) מתאר את חייה של רות גבע, אם לארבעה ילדים, אישה דתיה בת 40 שנשואה לאילן, מנהל מכללה לבנות, אדם כריזמטי ודמות מובילה בקהילה, אבל אף אחד לא יודע שמאחורי הגינה המטופחת, בתוך כותלי הבית הוא אדם שתלטן, אגרסיבי שמשליט טרור נפשי, כלכלי ומיני על אשתו, מגביל את צעדיה, מבודד אותה מהחברה ושולט אפילו על מחשבותיה מבלי שאיש ישים לב. רות חיה בהכחשה למצבה וחשה אשמה. מפגש אקראי עם איש בשם גיא, עורך כתב עת לשירה, מחזיר אותה אל חלומות גנוזים, מעמת אותה עם מציאות חייה ומאלץ אותה להתמודד עם האמת. הסיפור מציג את מורכבות הנושא, כולל את חווית הילדים המתבגרים שבבית, והחברה הקרובה והרחוקה.

הבנתי ממך שהספר הזה, שנשמע כמו שליחות חשובה מאוד, כמעט נגנז. מה בדיוק קרה שם?

"לא בדיוק נגנז. כתבתי גרסה אחת על אישה שעזבה את הבית. לאחר שטוויתי עלילה מפותלת לא הצלחתי להשתכנע ממה שכתבתי – מדוע הגיבורה שלי רצתה לעזוב, אז הלכתי אחורה והדבקתי לגבר דפוס מתעלל. שלחתי את כתב היד לכמה חברים וכולם אמרו כי הספר לא נשמע אמין וכי ניכר שאין לי די ידע בנושא. החלטתי לגנוז אותו. חברה טובה שגם היא סופרת, קראה את כתב היד ואמרה לי שזאת שליחות חשובה מידי בכדי לוותר עליה. במקביל נחשפתי לנושא בסדנאות הכתיבה שלי. שמתי לב שלנשים מהמגזר הדתי הרבה יותר קשה להיפתח ולספר, אז החלטתי לתת להן את הקול שלי. אבל הפעם עם תחקיר יסודי".

ומה גילית בתחקיר שלך?

"גיליתי את ממדי התופעה ועוד יותר מכך – את ההסתרה והבושה ותחושת האשמה העצמית בקרב אותן נשים, אגב זה נכון לגבי כל המגזרים".

מה מיוחד אצל הנשים הדתיות?

"הקמת משפחה היא ערך מרכזי ביהדות. הקשר בין הבעל לאישה מקבל תוכן מקודש. כל עוד מדובר בזוג אנשים בריאים בנפשם אלו ערכים נפלאים. לעתים מדובר במקרים של דפוסי התנהגות בעייתיים ואז הרצון העז לשמירה על שלמות הבית ותדמית המשפחה עשוי לגרום להתעלמות ממצבים חריגים או להביא למצב של הכחשה".

אז בעצם אפשר להגיד שאת המורדת האמיתית. את יוצאת נגד הערך הכי חשוב במגזר שלך.

"אינני יוצאת נגד הערכים, אם כי יכול להיות שיהיו אנשים במגזר שלא יאהבו את זה. הגיבור בספר שלי משתמש בדת כדי להצדיק את התנהגותו. הוא אומר לאשתו משפטים כמו: 'אישה כשרה עושה רצון בעלה". ישנן הדרכות לכלות ולנשים המדברות על כניעה והתכופפות לבעל למען שלום בית. משפטים מהסוג הזה – עלולים להיות הרסניים במקרים מסוימים וצריכה להיות יותר מודעות וזהירות".

מה את רוצה שילמדו מהספר שלך?

"אני קוראת לאנשים לפקוח עין ברגישות, לא לשפוט ולהושיט יד לעזרה. מבקשת לומר לכל אישה שחווה תחושת פחד מאדם בחייה – את לא לבד, מגיע לך לחיות טוב יותר והכי חשוב – זה לא באשמתך".

אז הספר שלך מיועד רק לנשים דתיות?

"ממש לא, התופעה חוצה מגזרים, וישנם גם גברים שחווים אלימות, אך ככל שהמגזר שמרני יותר כך ההשתקה יותר גדולה.

את מגדירה את עצמך פלורליסטית. מה זה אומר מבחינת אורח החיים שלך?

"זה אומר שאני מכילה דעות שונות, שאני מקבלת כל אדם באשר הוא מבלי להתנשא. אמונה היא דבר אישי, והכי חשוב זה הלב. לילדיי הפרטיים יש את החופש המלא לבחור את דרכם בחיים.".

מה הם אומרים על הספר?

"הנושא טיפה מביך אותם, אבל הם שותפים מלאים למסע. אחד הילדים פתח לי אתר, שניים סייעו בצילום. גם בעלי הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלי, תומך ועוזר מאחורי הקלעים, בלעדיו זה לא היה אפשרי".

האם סדנאות הכתיבה שלך מיועדות רק לנשים?

סדנאות הכתיבה שלי פונות לציבור אוהבי הכתיבה. מגיעים אליי מכל המגזרים והמגדרים וזה הדבר שאני הכי אוהבת. המפגש עם עולמות אחרים מפרה מאוד ונותן הזדמנות לאנשים להכיר אנשים אחרים ולצאת קצת מהסטיגמות החברתיות. בנקודה האנושית ישנו חיבור חזק, כי הכתיבה היא מראת הנפש. ניתן לפנות אלי באמצעות המייל [email protected]".

מה הלאה?

"אני מתכננת סדרה של הרצאות על הספר, לומדת מדעי ההתנהגות כדי לתת לסדנאות שלי אופי יותר טיפולי בעתיד, וכמובן תמיד ברקע עובדת על ספר חדש".

 

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

 

גיליון החודש
שער מגזין 84
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן