רובנו מכירים את הסיפור "הקוסם מארץ עוץ" מאת: פרנק לימן בלום, בעיקר מהעיבוד הקולנועי שלו. סיפור קסום כשלעצמו. בסיפור זה אנו יוצאים למסע יחד עם דורותי וחבריה במטרה להגיע לארץ עוץ ולפגוש את הקוסם הגדול שיעניק לאיש הקש (הדחליל) "שכל", לאיש הפח "לב", לאריה "אומץ" ודורותי תוכל לחזור "הביתה".
לסיפור זה יש הרבה פרשנויות, שלא נכנס אליהן כאן. במאמר קצר זה אתייחס רק למספר נקודות כפי שאני מבינה אותן. בראייה שלי (שהוצגה בהרחבה באחת מהרצאותיי על סיפור זה), זהו סיפור של מסע פנימי לגילוי הכוחות הגלומים בנו, איתם אנו יכולים לעשות קסמים בחיינו ואולי גם בחיים של אנשים אחרים. כמובן, כדי לגלות את אותם הכוחות, עלינו לעשות מסע חיצוני ולהתמודד עם הקשיים במציאות בה אנו חיים.
איש הקש הוא הדימוי העצמי שלנו "שכל", איש הפח – כוח האהבה שלנו "לב", האריה הפחדן – ה"אומץ" להיות מי שאנחנו ודורותי היא הילד/ה בתוכנו. כל עוד אנו לא מודעים לכוחות שלנו, אנחנו עדין ילדים שרוצים להגיע "הביתה". כשנמצא את הכוחות הגלומים בנו ונממש אותם, הקוסם שבתוכנו יוכל להפעיל את קסמיו.
הקוסם לא נמצא בחוץ באיזו ארץ רחוקה בשם "עוץ", זו הסיבה שבסיפור האשליה של הקוסם הגדול מתנפצת, הוא בסך הכול אדם רגיל שמראה לדורותי וחבריה שלמעשה יש להם את התכונות שהם מבקשים. למרות זאת הם מסרבים לוותר על האשליה ומבקשים ממנו להעניק להם אותם בצורה מוחשית. דמויות אלה מבטאות את הצורך האנושי באשליית הקסם ובדמות דומיננטית שתספק לנו אותה.
אם כך, אפשר לומר ש"הקוסם מארץ עוץ" עדין נחוץ, כמו בחיים כך גם בסיפורים, גם אם אנחנו באיזה שהוא מקום יודעים ש"הקוסם" הוא בתוכנו, עדין נחפש אותו בחוץ.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית,
טל' 0523836231
