1999–2024
החודש אנו מסכמים שנה לפינת ״האור שנשאר״. שנה שבה נתנו מקום לסיפוריהם של אנשים שהותירו אחריהם משפחות, אהבה, חלומות ומורשת. הפינה נולדה מתוך התחושה שבזכות האנשים שנפלו בהגנה עלינו אנחנו כאן, ומתוך האחריות שלנו להכיר את חייהם ולהעביר את הערכים שהנחו אותם לדורות הבאים.
הפעם אנו מביאים את סיפורו של אלקנה נוילנדר ז״ל, צעיר שתשומת הלב לאחר והנכונות לעזור היו חלק בלתי נפרד מחייו.
אלקנה נולד בטורונטו, בעת שמשפחתו הייתה בשליחות חינוכית. בנם של נאוה ואברי, הרביעי מבין שבעה אחים ואחיות. את רוב ילדותו ונעוריו העביר באפרת. ילד נבון ושובב, מלא מרץ, עם דעות משלו ורגישות לאנשים שסביבו. לצד חדות המחשבה, ידע לזהות את החוזקות של האחר ואת המקומות שבהם נזקק לתמיכה. הוא אהב לעזור ולשמח.
כבר בגיל חמש־עשרה החל להתנדב במד״א בירושלים ובאפרת. בהמשך שירת כחובש בצבא, והעזרה לזולת המשיכה ללוות אותו גם לאחר השירות. בגרעין הסטודנטים בלוד השתלב בעשייה קהילתית וחברתית, ובמהלך לימודי המשפטים באוניברסיטת בר־אילן היה מעורב בחיי חבריו ובנעשה סביבו.
פרט אחד מסיפורו נשאר איתי במיוחד: גם כשהיה סטודנט, המשיך להיות כונן במד״א. במהלך יום לימודים יכול היה לצאת לקריאה להצלת חיים, ולאחריה לחזור לכיתה ולהמשיך ללמוד. בתוך השגרה שבנה לעצמו, נשמר תמיד מקום למי שהיה זקוק לו.
במוצאי שמחת תורה, לאחר אירועי שבעה באוקטובר, הצטרף אלקנה לאוגדה 99 והגיע לבארי. בימים הראשונים למלחמה שימש כחובש גדודי במתחם הטיפול שהוקם שם. המראות שאליהם נחשף חיזקו בו את הרצון להמשיך ולסייע בהצלת חיים.
אף שלא הוכשר כלוחם, ביקש להצטרף לכוחות שנכנסו לעזה ולהביא עמם את הידע והניסיון שלו כחובש. הוא שירת כחובש פינוי עם כוחות ההנדסה הקרבית, ובהמשך עם יחידת המילואים של אגוז. ביומנו ביטא את תחושת הזכות שבהשתתפותו ואת אהבתו לעם ולארץ.
בכ״ח בטבת תשפ״ד, 9 בינואר 2024, נפל אלקנה במהלך הלחימה במרכז רצועת עזה. שבועיים קודם לכן חגג את יום הולדתו העשרים וארבעה.
עשרים וארבע שנים בלבד. חיים שבהם הספיק ללמוד, להתנדב, להשתייך לקהילה ולעזור לאחרים ברגעים שבהם נזקקו לו ביותר.
עבורי, כאמא, כישראלית וכציונית, העברת הסיפורים האלה הלאה היא אחריות אישית. כעורכת ״מדור לדור״, חשוב לי שהמגזין יהיה מקום שבו נכיר את האדם שמאחורי השם, נלמד על בחירותיו ונשמור את מורשתו כחלק מהזיכרון המשותף שלנו.
בתום השנה הראשונה של הפינה, אני חושבת גם על מה שאנחנו לוקחים מהסיפורים אל חיינו. אלקנה מזכיר לנו שמעורבות מתחילה בתשומת לב לאדם שלצדנו, וממשיכה בנכונות לעשות למענו. להושיט יד, לקחת חלק בקהילה ולהיות נוכחים כשמישהו זקוק לנו.
אני וצוות ״מדור לדור״ נמשיך לתת מקום לאור שהשאירו, ולשאת את סיפוריהם מדור לדור.
יהי זכרו של אלקנה ברוך.
