גרבוז ואחרים בתערוכה קבוצתית חדשה בגלריה באורנים

יאיר גרבוז אתה יכול לתת לי הצצה לדמיון 2015 גואש על נייר 29-21 סמ

אמן מורה
מזה למעלה משני עשורים מציעה הגלריה באורנים מודל אוצרות חברתי ואקדמי, המערב את הסטודנטים להוראת האמנות במעשה האוצרות וההדרכה.
ברוח זו עוסקת התערוכה החדשה בגלריה בדמותו של האמן המורה, בקונפליקט שבחיבור בין שני התפקידים ובסוגיות שונות שמזמנת הוראת האמנות.
בדומה לנשימה, מן הפנים אל החוץ ומן החוץ אל הפנים, מציעה דמות האמן/מורה מבט כפול, פנימי וחיצוני גם יחד, מבט שיש בו שותפות וגם שותפות גורל: מבט אל קרב הנפש ומבט שמופנה אל הזולת.
הטקסט למטה מאגד תשובות של אמנים ואנשי חינוך לשאלות העוסקות בנקודות ההשקה והנפרדות שבין דמויות אלו, תשובות שמקורן בתיאוריה ובניסיון חיים גם יחד.

אמן מורה – האם אלו שתי עמדות שונות ומנותקות? האמן בסטודיו והמורה בבית הספר? מדוע בעצם חינוך ואמנות הם תחומים משיקים? ואיך והאם העולמות הללו מתחברים אצלך?
איפה הכי נוגע בך החיבור בין היותך אמן פעיל לבין איש חינוך? כמה המרחב החינוכי שגדלת בו השפיע על האמנות שלך? כיצד המורה והילד שאת\ה היית במערכת החינוך מוביל אותך ביצירה? מה האיזון אמן, מורה והילד שאת/ה בהוראה שלך?

אלי ברודרמן:
כדי להיות אמן, יכולת הוראה אינה תנאי מספיק ובוודאי שאינה תנאי הכרחי. על אחת כמה וכמה כשמדובר באמן טוב המייצר אמנות טובה. אין האמן צריך להיות בעל יכולות דידקטיות כדי לייצר יצירה טובה. אין הוא צריך להיות ערכי ו/או מוסרי. אמן יכול להיות נטול כל מחויבות חברתית, נרקיסיסט המרוכז בעצמו, ולברוא יצירות אמנות לשמן. אין האמן ואין יצירת האמנות מחויבים להוראה או למרכיב כלשהו ממנה על מנת שיחשבו כטובים, כמשמעותיים, נצחיים ובעלי איכויות ותכונות המגדירות אותם כחלק משדה אמנות.
כדי להיות מורה יכולת אמנותית אינה תנאי מספיק וגם אינה תנאי הכרחי. להיות מורה שהוא גם מחנך, להיות אמן זה תנאי מספיק. כדי להיות מחנך טוב ומשמעותי להיות אמן זה תנאי הכרחי. דידקטיקה טובה שתיחרט בנפשו של הלומד צריכה שתהיה בה יצירתיות ודמיון ורצוי שמנה גדושה מאלה. ערכיות ומוסר המונחלים לדורות ההמשך, טוב אם יונחלו כמהלך של בנית יצירה – מתוך חקירה פנימית המייצרת דיאלוג בין פנים וחוץ ובונה עולם ערכי שאינו נשען על אשמה וכאב, אלא על שילוב מרכיבים המייצרים סדר פנימי בעל חוקיות פנימית, קרי יופי. מתוך תחושה של מרחב, דמיון והבנת מרכיב היחסים של המרכיבים הערכיים.
להוראה טובה ומשמעותית צריך חוש אסתטי – יכולת של מידה, שבעזרתה נוצקים החומרים השונים אותם המורה מעביר מתוך חיבור עמוק של המורה לשלם שהוא, ליצירה שהוא בעולם. יכולת הוראה כזו אינה מחייבת את המורה להיות אמן במובן הפורמלי של המילה, קרי אדם המייצר יצירות ומציג אותן לראווה במוסדות מוכרים של שדה האמנות, כי מורה–אמן הוראתו-אמנותו ואמנותו-הוראתו.
מהמהלך שלעיל ניתן לראות שהמונח אמן-מורה הוא תבנית ריקה ממשמעות. לעומת זאת מורה-אמן הינה תבנית שהיא עולם ומלואו ומחויבת המציאות לחינוך טוב ומשמעותי.

עידית לבבי גבאי:
* החיבור בין היותי אמנית פעילה ואשת חינוך –
הדיכוטומיה הזאת של אמן-מורה מאוד העסיקה אותנו ובוודאי בבית ספר להוראת אמנות. אדם שעושה אמנות, משהו בוער בו והוא רוצה להיות מעורב בחברה. האמן משפיע בצורה של אובייקט: היצירה מייצגת אותך ומהווה אובייקט מתווך. לעומת זאת בהוראה זו השפעה ישירה, שיש לה כוח עצום: הכוח של ההוראה והדיבור הישיר והאנושי שמאפיין אותה. כאמן ומורה גם יחד, ההשפעה הישירה קיימת כדבר והיפוכו: אם אני רוצה דיאלוג אז מדוע להניח אובייקט מתווך בינינו.
האמן-מורה הוא פרסונה שעובדת במספר כלים: הסטודיו, הגלריה, המוזיאון, האקדמיה ובית הספר. אלה כלישם בעלי מטרה משותפת: אני גם מחזיקה סטודיו ודרך הסטודיו פועלת במרחב הגלריות והמוזיאונים לצד האקדמיה, הכיתה וסביבות בתי הספר.
בעשיית אמנות יש איזשהו פרדוקס, אפילו המצב הזה שאמן הולך לסטודיו שלו, הצעד הראשון זה התבודדות, זה התנתקות מהחברה. אבל בעצם מה שהוא מייצר שם הוא מחזיר לחברה והאובייקט הזה הוא טעון בכל טוב. מעניין לחשוב האם האמן הוא מורה דרך או שזו היצירה עצמה. יצירה טובה יכולה להיות מורה לתלמידים שעוד לא נולדו.
המרחב החינוכי שגדלתי בו השפיע על האמנות שלי. היה לי חשוב להפריד בין הסטודיו להוראה שלי; בעיני כמורה לאמנות תפקידי לעזור לתלמיד לגלות את עצמו ולא להכיל עליו את העולם שלי. עמדה זו של התגלות למול שכפול עצמי היא הערך הגדול בעיניי בהוראת אמנות. ביצירת אמנות להיות מורה זה דבר מורכב כי מהיכן הידע? הוא מגיע מתוך קשב, דיאלוג. וכך מתוך עניין בזהויות של התלמידות שלי התחדדה גם הזהות שלי.

* מה האיזון בין האמנית, המורה והילדה שאת בהוראתך?
לילד יש קשר חושי מאוד פתוח עם העולם ואנחנו יכולים עם החינוך להרוג את זה. חינוך טוב בעיני מכיר בזה, ושומר על החושים הללו. הרבה פעמים להיות מורה לאמנות זה בעצם לנקות את השכבות שהחינוך קלקל. לימים הבנתי שמאוד מעניין אותי לפגוש את הבן אדם הבא. ההתרגשות לקראת המפגש האנושי הבא, זה הארוס של ההוראה.

יאיר גרבוז:
* עד לא מזמן, מרבית האמנים הפעילים היו מורים לאמנות. עיסוק נוח, שמותיר זמן פנוי ליצירה. אבל פרט לכך, אם נתבונן באופן עיסוקם בהוראה ובתרומתם הסגולית למוסדות החינוך נגלה שהרצון להשפיע בתחומים היקרים לליבם גדול בהרבה מהנסיבות האחרות. כמורה לאמנות טענתי בעקביות שבעצם אני מגדל לעצמי עוד ועוד קולגות. כמו כן טענתי ועודני טוען שמורה זה לא מקצוע אלא קביים למקצוע, כלומר תמיד יש לשאול: מורה למה אתה ומה הם הישגיך בתחום אותו אתה מורה. בשיטה זו המורה נתפס כמופת אישי ומקצועי. להשקפתי המורה לאמנות מוכשר ללמד דברים שיכולים להפוך ללב הפועם של בית הספר: חופש ואומץ, וכמו כן לזהות ולתגבר חוזקות, נטיות ואהבות אצל תלמידיו. ספק אם המערכת מעוניינת במכלול הזה המונהג על ידי חופש ואומץ.
* בבית הספר שבו למדתי היו מרבית המורים אנשי שם בתחומם. המורה לספרות היה משורר וסופר פעיל. המורה לציור היה ממייסדי "אופקים חדשים" וכמובן אמן פעיל וידוע. המורה להתעמלות היה ממציא ומפתח משחקים וכן ספורטאי מתחרה ופעיל. המורה לתנ"ך היה חוקר וכן הלאה… כאשר לימדתי המשפט האהוב עלי ביותר היה: "אין לי יותר מה ללמד אותך ולכן אני שמח להזמינך לבקר בסטודיו שלי ולהיות לי קולגה." למרבה הצער מערכת החינוך אטומה להישגים המופלגים והוודאיים של החינוך באמצעות האמנות. היא מתעלמת מהתרומה של החוויה האמנותית למכלול האירועים בבית הספר.
מנגנון היצירה יעיל כל כך מפני שהאמנות איננה סובלת זיוף, התייפייפות או חנופה. לכל אחד מאתנו סיכוי מצוין ליפול לבורות הללו. מי שעוסק ביצירה מחנך את עצמו מבוקר עד ערב בקפדנות קיצונית לאתיקה ולהימנעות מוחלטת מעשיית רושם. היצירה מבקשת מאתנו לקיים דיאלוג עם הסביבה ועם העולם התרבותי, עם ההיסטוריה ועם ההווה ועם פני המקום ורוח הזמן – מה צריך יותר מזה!? כנראה שהרוב רוצים הרבה פחות מזה.

שתפו את הפוסט

השארת תגובה

מגזין מדור לדור - גיליון החודש
מגזין מדור לדור 126
המלצות החודש
לרכישה
לרכישה
לרכישה
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
מודעת פרסום של שי מזרחי - מלחמות ה- AI
צור קשר
advizy.me יצירת שיתופי פעולה בין עסקים בלחיצת כפתור

יצירת שיתופי פעולה בין עסקים בלחיצת כפתור

הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן