השבוע העברתי סדנה בנושא ערכים.
בעצם התחלתי להעביר את תכנית הלימודים של בית הספר שפתחתי בשם
Master U
בבית הספר אנו לומדים להיות המאסטר של חיינו. לנהל אותם וליצור את החיים שאנו אוהבים ורוצים.
השבוע מספר אנשים התחילו לנהל את חייהם, וללמוד "איך עושים את זה".
הסוד בנושא הערכים טמון בכך שאם אנו לא בוחרים את ערכינו, בעצם כל מערכת הערכים שלנו משועבדת לערכי ההימנעות שלנו, והם מובילים את חיינו.
ערכי ההימנעות זה כל מה שאנחנו לא רוצים שיהיה בחיינו.
לכן, רוב העולם, יודע מצוין מה הוא לא רוצה שיהיה בחייו. אלו הערכים שמובילים את רוב האוכלוסיה.
לתאר מה הם כן היו רוצים בחייהם, ואיך זה יראה, פה הם בדרך כלל נתקעים.
זו הסיבה שרוב חיינו אנו משכפלים את רגשותינו השליליים, אנו חיים במצב של סטרס ומנסים להפוך את חיינו לשפויים.
אנשים מסתובבים כמו עיור באפלה ולא יודעים באמת לאיזה כיוון הם רוצים ללכת.
לדוגמא יש אנשים שמאד לא רוצים לחוש לחץ בחייהם. הם לא רוצים שילחיצו אותם, הם לא אוהבים שיש להם הרבה משימות לגמור כי הם נכנסים ללחץ.
הם יגידו שמה שהם רוצים זה שקט ורוגע. לא בטוח שהם ידעו איך זה יראה בדיוק כשישיגו רוגע. וגם אם כן מה שמנחה אותם ברצון להשיג רוגע או בלקבוע אותו בראש סדר העדיפויות שלהם, זה הפחד מרגעי הלחץ.
וזה מצב שלא באמת בחרנו. לא באמת בחרנו מהו הערך שינחה אותנו בחיים.
אנו מתנהלים עדין בשרות הפחד ולא בחופש מלא.
פה נכנס החג הנפלא הקרב ובא.
בפסח אנו יוצאים לחירות. אנו מפסיקים את השעבוד.
די להיות "עבדים לעבדים".
גם אנו יוצאים לחירות כשאנו מפסיקים 'לעבוד אצל עצמינו'. לעבוד בשרות מנגנוני הפחד.
הגיע הזמן להתחיל להיות בחירות מלאה לבחור לאן אנו באמת רוצים לצעוד בחיים האלו. ועדיף רגע אחד קודם.
בשיטת החלופה הרגשית שפיתחתי, המחליפה את זיכרונות העבר, ואותה אני מלמדת בבית הספר, אנו עדים לתופעה של פריצה מהירה קדימה.
כשאנשים חווים חוויות חדשות במקום מה שחוו בעברם, הם עוברים אל החיים שהם רוצים.
הם כבר יודעים למה הם ראויים, ולאן הם רוצים להתקדם.
הם מתחברים לרצונות עמוקים באופן אוטומאטי ומתחילים להגשים אותם.
אי אפשר להשוות את מה שאפשרי מהמקום של לעוט קדימה על החיים, למה שהיה קודם. לדשדוש באותו מקום, להליכה באפלה שלא ברור לאן הולכים ומה בדיוק רוצים, כשעובדים בשרות ההימנעות שלנו.
ודוגמא נוספת שתבהיר זאת;
אישה שבאה עם פחדים, וחווה חוסר אמון באנשים כי אמה, היתה באמצע להקשיב לה בהיותה ילדה, ופתאום הרימה את הטלפון וחייגה למישהו. פה היא הבינה ש"הם אגואיסטים וידאגו לעצמם ולא לי".
ברור שיהיה לה קשה לתאר איך יראה עולם שיש בו אמון. היא בטוחה ש "זו האמת". ש "אם אתן את אמוני בהם, אני נאיבית ואני מסתכנת".
היא מחפשת במה להיתלות כדי להשיג ביטחון מול הפחדים. זה יהיה הערך המוביל שלה.
האם זה מה שהיא רוצה באמת בחייה?
לא. היא רוצה ליצור ולהיות בביטוי עצמי מלא.
אך איך היא יכולה לזוז לשם כשחייה לפותים בידי מנגנון הפחד?
אמנם זו דוגמא קיצונית יותר.
אך גם אישה שרוצה שלא יזלזלו בה, ובוחרת בערך של כבוד כדי להינצל מהזלזול, עדין היא מונחית מההימנעות מהזלזול.
חייה לא מתנהלים בחופש מלא והיא לא תגשים בחייה את מה שבאמת היתה רוצה.
לכן עדיף רגע קודם, ולכן אי אפשר להשוות את מה שאנשים עושים לאחר הבחירה, למה שעשו קודם.
אם אתם רוצים לשמוע עוד על בית הספר מאסטר יו, כנסו לעמוד הפייסבוק שלי בשם אסתר אדלר.
