אנסמבל הצעירים של הסמטה מציגים: זה בא כמו צייד

שחקנית יושבת על כיסא ושחקנית נוספת נשענת על ברכיה

(מתוך כריסטוס של דגים מאת יואל הופמן )

הצגה חדשה בתיאטרון הסמטה- יום שבת 11.12 בשעה 21:00

 

הספר כריסטוס של דגים מאת יואל הופמן מציע מסע אל תוך נבכי הזיכרון. הוא מתאר את עולמם הסדוק של מהגרים, עולים חדשים , המגיעים לתל אביב העליזה של שנות החמישים. בהצגה "זה בא כמו צייד", הנגזרת מתוך הספר, העלילה כמו נשפכת מתוך זיכרונותיו של נתן, כפי שהוא זוכר את משפחתו והקרובים כשהיה ילד אך דרך פריזמה של אדם בוגר.

 

כל הדמויות שקועות בגעגוע והמספר מתגעגע אל הדמויות עצמן. המתים מתהלכים להם בתוך פרוזדורי הזיכרון, מנסים לאחוז בדבר מה חמקמק כל כך. האור המסנוור של תל אביב והחיות שסובבת את הדמויות יוצרים חיכוך עם אפלת הזיכרונות והאבדון הגדול שספגו בשנות המלחמה באירופה. כמו במעשה ריקמה עדין, נטווים החוטים סביב הרגעים והחוויות המתוארות לפעמים בהומור ולפעמים בכאב .

 

ההפקה בתיאטרון הסימטה בבימויה של נתלי שילמן מבקשת להנגיש את עולמו הייחודי של הופמן בכלל ואת תכניו של הספר "כריסטוס של דגים" בפרט,  לקהל רחב יותר של צעירים ומבוגרים כאחד. סגנון כתיבתו בעל המאפיינים הסוראליסטים והצורניים מקבלים ביצירה בימתית זו תרגום דרמטורגי של תמונות עזות מבע, דימויים פיזיים וכוראוגרפיה דינאמית וססגונית. ההצגה מבקשת להנכיח את עולמם השבור והאבוד של הצעירים של שנות הארבעים והחמישים, את תל אביב של פעם, לקשור קשר בין המתים לחיים, בין הנוסטלגיה לעכשיו.

 

השפה הבימתית עליה נשענת היצירה משתמשת בכלים של תיאטרון עכשווי ושילוב דיסציפלינות של תיאטרון ומחול כשהמעברים בין הקונקרטי לאבסטרקטי לעיתים חמקמקים ולעיתים מובהקים וברורים כמו בכתיבתו של הופמן.

 

פער הדורות הגדול של 60 שנים, בין קבוצת השחקנים הצעירים, לבין הדמויות הנוסטלגיות יוצר מתח מעניין. הישן מתחדש והחדש הופך ישן. תל אביב של פעם נחווית כפי שחווים אותה הצעירים של היום- תוססת ומלאת תשוקה, דרך הדמויות אותם מגלמים שחקני הקבוצה הצעירים ,משתקפת  העיר תל אביב במלוא יופייה וייחודיותה. המוזיקה גם היא מקיימת דיאלוג בין הנוסטלגי לעכשווי – שואבת השראה מנעימות תקופתיות מחד ומאידך גולשת לפרקים לעולמות של סאונד מופשט ואלקטרוני.

 

נתלי שילמן בימאית ההצגה והכוראוגרפית, בעצמה בת למהגרים, עולים חדשים, מתארת את החיבור שלה להצגה: " כבת למהגרים חוויתי על בשרי את תחושת הזרות שהיתה לי מול הורי, המתגעגעים תמיד לעולם אחר, יפה יותר, שהושאר מאחור. ישראל לא הצליחה מעולם להתחרות עם יופי הבניינים, התרבות והשפה של "שם" . הכאן שלי תמיד היה צריך להוכיח ולהזכיר להם שהוא חי, קיים ויפה. ספרו של הופמן, אותו אני מאוד אוהבת, החזיר אותי להיסטוריה המשפחתית שלי ומתוך הנוסטלגיה הזו ביימתי את ההצגה ברגישות, הבנה עמוקה והזדהות. "

 

סגנון הבימוי של נתלי שילמן, מלא דימויים סוראליסטיים וגדוש בתנועה שמספרת ומשלימה את המילה הכתובה. היצירה מפיחה רוח חיה במילותיו של הופמן, ומאפשרת לגעת בזיכרון ובמימד ההזוי והחמקמק שבכתיבתו.

 

עריכה בימוי וכוראוגרפיה נתלי שילמן. ליווי אמנותי: סטפן פרי , עירית פרנק. מוסיקה: אלדר ברוך.עיצוב במה ותלבושות: יעל סקידלסקי. עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין. שחקנים: רוני ארנון, לוטן וולמן, אילת אופיר, בן עובד ברקוביץ, ולריה ליכטמן, לירן אוריצקי , דביר אילת השחר.

 

 

לפרטים נוספים: יוליה ארדורונאי פורטוס/ דולפין יחסי ציבור 0523854447

שתפו את הפוסט

השארת תגובה

מגזין מדור לדור - גיליון החודש
מגזין מדור לדור 125
המלצות החודש
לרכישה
לרכישה
לרכישה
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
לאתר המשחקים
מודעת פרסום של שי מזרחי - מלחמות ה- AI
צור קשר
advizy.me יצירת שיתופי פעולה בין עסקים בלחיצת כפתור

יצירת שיתופי פעולה בין עסקים בלחיצת כפתור

הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן