איך הרוח האנושית והתחדשות קשורים לחיי

מי שמכיר אותי יודע שתמיד, אבל תמיד הלכתי אחרי ה"אני המאמין" שלי. אני לא אוהבת לחקות אף אחד וכמובן חיה את חיי לפי אמונתי וכמובן     שב – 39 שנים האחרונות גם לפי הדרך שאני ובן זוגי אמצנו יחד.

בכל השנים האלה גם אספתי חפצים, או שקיבלתי חפצים בירושה מסבתא שלי, מחמתי ולאחרונה לאחר מות אבי גם חפצים מביתו. כניראה שאני אדם סנטימנטלי ובדרך כלל קשובה מאוד לאחר.

בכל השנים הבוגרות שלי תמיד היו לי רגעים של התחדשות בתחומי העיסוקים שלי, אפילו בתקופת הקורונה הייתי חייבת להמציא את עצמי מחדש ולהתאים את עיסוקיי לרוח התקופה. בגילייון הקודם התחלתי לספר ולהכיר לכם את עולמי הקולינרי (שהוא גם אחד מעיסוקי). חברה שהגיעה לביתי וראתה את אוסף הפריטים המיוחדים שאצלי רמזה לי להתחיל לכתוב עליהם ועל ההסטוריה של אותם החפצים וכמובן הזיכרונות שמסתתרים מאחוריהם.

הפעם בחרתי לספר לכם על כלי מיוחד מאוד שהיה שייך לסבתי ושנרכש במכירה פומבית על ידי בעלה. הכלי הזה עשוי משלושה חלקים עשויים קריסטל ומעוטרים בכסף. לפי המידע שבידי הכלי נוצר במאה ה19 .כלי שמיועד לריבה או לכל ממרח אחר. לכלי גם כפית עשוייה משנהב וכסף. כלי שתמיד ראיתי אצל סבתי בשולחן החג, אם בפסח שבו היה חרוסת או בראש השנה ואז היה דבש. כלי שנמצא במשפחתי למעלה מ 80 שנה.

כשאני מסתכלת על הכלי עולים בי המון זיכרונות שמזכירים רגעים קסומים, מעלים בי תמונות של אנשים שכבר אינם. לכן חשוב לי לשלב את הכלים האלה בחוויות הקולינריות שאני עורכת בביתי, להבליט אותם בעזרת הצילומים שאני עושה למנות שלי במגזין. התמונות האלה גם מעטרים את מועדון הלקוחות שפתחתי לאחרונה ובו יכולים להזמין ולהתפנק ממנות גורמה צרפתי. עבורי זו התחדשות ענקית לי וללקוחותיי.

בעיני זו הנצחה כל כך מעצימה הן מבחינה רוחנית והן מבחינה אישית.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 94
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן