אז הנה משתף אתכם אהובים במתנה שלי

המתנה…האובדן….המתנה…

שמה של האישה שלי הוא נורה אבל היא בילדותה לא

אהבה את השם וקיצרה את הוו בשם והפכה אותו ל"נירה"…

אבל אני תמיד קראתי לה… מתוקה… מתוקה שלי…

כן היא הייתה כל כך חמה, אוהבת, פשוט מתנה עצומה של אור

אהבה ונתינה…

יום אחד לפני שנים לא מעטות פניתי אליה

ואמרתי: "את יודעת מתוקה… יום אחד ארצה להנציח את

אהבתם של הורייך ולשם כך אטע חורשה לזכרם…

היא הביטה בי מחייכת, ואמרה: " כשכבר תגיע לשם…

אתה תרצה להנציח אותי"

****

לא הבנתי, לשנייה שתקתי, הבטתי בה מופתע… המום…

ואמרתי: למה שארצה להנציח אותך???

הריי את איתי, אנחנו ביחד, נהייה תמיד ביחד… כא…

היא שלחה בי מבט אוהב ומלטף חייכה ולא הוסיפה דבר…

לאחרונה נזכרתי באותם רגעים…

וכולי חש באהבה… כן… באהבה, בהרמוניה,

אני אוהב אותך כל כך נורה"לה שלי

מתוקה שלי… ויחד עם זאת… אני מאוד אוהב את בת זוגתי היום

והנה… הריי בכל התהליך שלי ובהרצאה שלי…

אני מנכיח אותך… אני מנציח אותך… מתוקה שלי… חיים שלי…

איתך… אוהב… מתגעגע… זוכר הכל… מוקיר תודה על

היותך… תמיד!!!!

באבו שלך

דן.

 

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

 
גיליון החודש
שער מגזין 90
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן