אדיבות

אדיבות, זו לא מילה גסה,

אדיבות זה לא רק ערך אלא בעיני מצווה מאוד גדולה. כי אדיבות זה אומר בעצם לצד השני שכל מה שיש לי לומר לך או כל מה שיש לי לעשות איתך, אני יכול לעשות את זה בצורה נעימה, לא חייב לעשות את הדברים בצורה עצבנית, מתרגזת ונפגעת.

 

אני יכול את אותו מסר להעביר בצורה שתשמע כנעימה לצד השני, זו אומנות להיות אדיב. יחד עם זאת הכרח גדול מאוד וזו בעצם יכולת מתפתחת לשדר לצד השני שכל מה שאני עושה אני לא עושה כי אני חייב, אני עושה כי אני בוחר.

בחירה זאת היא מעלה מאוד גדולה אצל הייצור האנושי. בדרך כלל הצורך מה שנקרא לא קיים או לא צריך את הביטוי שלו, אז האדם דורש את הצורך הזה. האדם מוצא כל מיני דרכים כדי לתבוע את הצורך הזה. אם זה צורך בתשומת לב ואם זה הצורך בסיפוק צרכים. אדם מוצא את הדרכים כדי לתבוע את קיומו של הצורך.

האדם שנותן את הסיפוק של הצורך אבל מתוך מקום אדיב, רחב לב, לא כי אני צריך לתת כי אני רוצה בעצם מעצים את הפעולה פי אלף כשהאדם השני מרגיש שהפעולה הזאת נעשית מתוך מקום טוב של הלב שאומר אכפת לי, אתה משמעותי , אתה רצוי, לכן אני אוכל לעשות את זה בצורה לא רק נעימה אלא אפילו אדיבה.

אדיבות זה משהו שעולה על הנעימות, משהו הרבה יותר גבוה מרק נעימות. אדיבות זה בעצם בחירה להתייחס לאינטראקציה הזאת כחשובה ביותר וגם את הדברים שהם לא פשוטים. גם אם יש לי דברים שהם לא קלים להגיד, אם אני עושה זאת בצורה אדיבה אני בעצם משדר לצד השני שאני לא מנסה לשנות אותך, אני רק משתף אותך במה שקורה לי. אני בא ואומר לך תראה, זה מה שקורה לי, זה מה שאני חווה ואני עושה את זה לא בצורה תוקפנית כי אני לא נגרר לתוקפנות. אני עושה זאת בצורה של אדיבות, זה אומר שאני פותח את הלב ואני משתף בצורה אוטנטית.

מה שקורה הוא שאני רואה את הצד השני כעוד יצור אנושי לא כאובייקט התקפתי. זוהי התפתחות אדירה לדעת להיות מסוגל להיות אדיב, לשמור על הסטטוס או עקרונית לשמור על הסטטוס קוו, לא לאבד אותו ואפילו להוסיף מה שנקרא מיומנויות של אדיבות ותקשורת מכבדת מאוד.

 

תקשורת מכבדת זו מיומנות נרכשת. את אותו הדבר שאני רוצה לעשות אני יכול לעשות בצורה של כעס, בצורה של עצבים. ואת אותו הדבר אני יכול להגיש בצורה אדיבה ובעיני האדיבות הזו היא פשוט מתבקשת. כל אחד מאיתנו יכול ללמוד איך להנגיש את המסר שלו, בצורה אדיבה , בצורה שהיא אסרטיבית מצד אחד נעימה. מצד שני אסרטיביות יכולה להיות מאוד ברורה והחלטית, מאוד מדויקת ויחד עם זאת גם נעימה ואדיבה.

 

לכן אני מזמין את כולנו לרכוש את המיומנות הזאת, זה חלק מערך ההישרדות של המאה עשרים ואחת, שנקראת האינטליגנציה הרגשית של המאה.

 

יכולת לקלוט את אותם מסרים, את אותן נקודות של איך להתייחס כי לנו יש את הבחירה. אני מזכיר שלנו תמיד יש הבחירה איך להגיב, איך להתייחס, לומר את מה שאנחנו רוצים לומר.

זה לא כמו בעל חיים שאין לו הרבה ברירות, אין לו בחירות, ברגע שהוא מרגיש מותקף הוא תוקף בחזרה. לנו יש את היכולת לבחור את סגנון התגובה, לבחור את סגנון ההתנהגות, להחליט באיזה סגנון תגובה אני בוחר להגיב כרגע. ברגע שאני בוחר להגיב בסגנון תגובה אדיב אני בעצם כאילו מכריח את הצד השני להגיב בצורה אדיבה גם כלפי. אני לא משתף פעולה עם התנהגויות אלימות אלא אני מגיב בצורה אדיבה. לדברים שנעשו ואז בעצם כל הדיאלוג נעשה בצורה מה שנקרא אדיבה ונעימה.

 

אם תרצו בעצם הניסיון להוכיח שהתגובה הבלתי נמנעת של אלימות היא לא מדויקת לגבי בני אדם. בעלי החיים אין להם ברירה, הם פועלים לפי החוק Fight fly free, אבל אנחנו "מותר האדם מן הבהמה". לנו יש אפשרות לבחור באיזה צורה להגיב. ברגע שאני בוחר בצורה אדיבה ולתת לאדם השני תחושה שהוא רצוי ונחמד ואני בוחר לדבר אתו בשפה הזו אני יכול להעצים אותו, ואני בוחר לבוא ולהגיד שגם אם יש לי קטעים לא פשוטים לומר, לתקשר, אני יכול לעשות את זה בצורה שתתפרש כצורה אדיבה ונעימה. אני את שלי השגתי במיומנות של האינטליגנציה הרגשית וזו אפשרות לעומדת לרשותנו בכול רגע ורגע.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השארת תגובה

גיליון החודש
שער מגזין 99
המלצות החודש
פרסומות
צור קשר
הפייסבוק שלנו
האוכל כמשחק
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן