תחפושות

בס"ד

להתהלך ברחובות ירושלים בפורים זה להרגיש עליזה בארץ הפלאות. התחפושות המושקעות, אווירת הקרנבל, השירים והריקודים ברחובות מעלים לי חיוך על הפנים ושמש בעיניים.
כולי מלאת תודה למלכה הקדומה הזו שלנו, אסתר בת אביחיל, שהכניסה לנו ללוח השנה את החג השמח הזה. ואני שואלת את עצמי, למה היה לה כל כך חשוב שיום אחד בשנה נתחפש למישהו אחר. שנתנתק מהאני האמתי שלנו?
ואני רואה את אסתר, הילדה היתומה שגדלה אצל דודה מרדכי הצדיק. וברבות הימים אהבתם המשותפת מתמסדת בברית הנישואין. זוגיות אוהבת שנגדעת עם הבאתה של אסתר יחד עם עוד נשים רבות להרמון של אחשוורוש המלך. שם הן מכינות את עצמן ליום בחירת המלכה מבינותן.
כולן עושות את המקסימום שניתן כדי להיות בשיא היופי שלהן ברגע הגדול והמיוחל. חוץ מאסתר שלא רצתה ולא ביקשה דבר מעבר להכרחי. היא נשארת נאמנה לעצמה, לעמה ולצור מחצבתה. עם כל הבאז מסביב, התחרות והמציאות החדשה בהרגשה של נסיכה בארמון מלוכה, היא לא מתבלבלת. מחוברת כל כך לעצמה היא מבינה שאין לה שום רצון וחשק לכל אלה. שצורת החיים הזו היא שטחית, משעממת, חסרת יכולת צמיחה ובלתי ערכית. כל זה לגמרי לא נכון לה ולכן היא מתפללת ומייחלת מתי כבר האורלוגין יצלצל בחצות וכל זה ייגמר וכבר תוכל לחזור למרדכי אישה.
אך החיים, כך נאמר, הם מעבר לכל דמיון. אי אפשר לדעת לאן הם יובילו אותך. ומה מצפה לך מעבר לפינה. ולכן כמה גדולה הפתעתה כאשר הבלתי יאומן קרה, ואחשוורוש בוחר בה להיות המלכה שלו!
עכשיו התחפושת של בגדי הנשף, התמרוקים והשמנים הם הם המציאות החדשה שלה. אינם תחפושות בכלל. והיא, אסתר הצנועה צריכה לא רק להתרגל אליהם, אלא גם להתחבר ל"אני" החדש שלה; מלכה המושלת על מאה עשרים ושבע מדינות.
ומי שלמד על בשרו ועל נפשו איך להיות מחובר לעצמו. נאמן לאני הפנימי שלו. לא בוגד בעצמו בשום אופן וצורה אף פעם, הוא נשאר כזה לא משנה באיזה נסיבות חיים הוא מוצא את עצמו.
זה מסע מפחיד כאשר אסתר נדרשת לשים את חייה על חודו של שרביט על מנת להציל את עמה ומולדתה מכלייה, אך היא עושה זאת בגאון ובקור רוח של מלכה לביאה. לגמרי נינוחה בתוך מלמלות שמלתה המלכותית, היא בונה אסטרטגיה מחושבת ומתוכננת היטב, ומוציאה אותה לפועל בחן ובנחרצות מלכותית כיאה למעמדה. תמיד דמיינתי את הסצנה בו היא עומדת ובעיניים יורות זיקי אש היא מצביעה על המן בשרביטה ומסננת לעברו את משפט המחץ שמשנה את גלגלי ההיסטוריה:
"איש צר ואויב, המן הרע הזה!!!"
ולכן יום אחד בשנה היא רוצה, המלכה המדהימה הזו, שנתחפש, שאפילו נשתכר עד דלא ידע, אך נישאר בכל זאת נאמנים למי שאנחנו, עם ישראל, -"משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"
עם התחפושת והלבוש אפשר ללהט, אולם שום דבר לא ישנה את מה שהשתנינו מבפנים. את מי שאנחנו בנשמה.

פורים שמח, אוהבת, רבקי.