שנת תשפ"ה – מה את טומנת בחובך?

עברה עלינו שנה לא פשוטה, שנה שמהווה עבורנו מפנה גדול, חשבון נפש, עצירה ובדיקה איך אנו רוצים להמשיך, איך אנו רואים את עצמנו כפרט, כחברה וכמדינה.
מה לא נאמר על השנה שחלפה?
הכל כבר נאמר: האכזבה, הכאב, הפחדים, התסכול, קשת הרגשות, יוהרה והתנשאות והרשימה לא מסתיימת.
אני בוחרת להתייחס לחגים שעברו ואלו שבאים עלינו לטובה, החגים שפותחים את השנה החדשה.
נתחיל מברכת החג: אנו נוהגים לברך אחד את רעהו בברכת "חג שמח",
האם מתאים השנה לברך בברכה שכזו?
האם מישהו באמת יכול לשמוח?
איך אני יכולה להרשות לעצמי לשמוח כשמסביב יש כ"כ הרבה כאב ושכול?
איך אני בכל זאת מציינת את החג ומנסה להתחזק ולחזק?
כמובן שאין תשובה אחידה לכל השאלות וכל אדם בוחר במה ואיך לברך ואיך לציין או לחגוג, השאלה היא, כיצד אני מאפשרת לכל אחד מבני משפחתי להביע את הרגשות, חוסר הרצון, או להיפך, הצורך להיות ביחד.
למי יש חשק לבשל ולטרוח? לארח?
אז מה עושים? איך עוברים את התקופה הזו שמסביב הכל בוער, שכל אם מחכה לשמוע שהבן סיים את המילואים, ירד מלבנון או חזר מעזה?
כל אחד בוחר את השמחות הקטנות, את השגרה שנותנת לו איזו מסגרת ששומרת עליו, ובוחר מה מעצים אותו, מה נותן כוחות.
אני בחרתי בראש השנה להזמין את כולם הביתה, לבקעה, שהדבר שעמד לנגד עיני הוא "הביחד שלנו". בכל הזדמנות שזה מתאפשר, זו חגיגה, זה נותן המון כח ומזכיר לכולנו שאנחנו ביחד, אנחנו קבוצה, אנחנו שייכים אחד לשני, נעזרים אחד בשני, שיחות, זמן איכות ורק דברים טובים. חייבת לציין, שלקחתי בחשבון שאולי לחלק מבני המשפחה יהיה קשה להגיע לבקעה בגלל המצב, והחלטתי שאני מכבדת כל החלטה, כל אחד עושה מה שהוא יכול.
בסוף, זכינו כולם היו ביחד, למעט ילד יקר שעסוק כרגע בדברים אחרים.
יצאנו מחוזקים אחרי החג, ומכאן התובנה המחזקת, תשתדלו להיות ביחד כמה שאפר, לעטוף אחד את השני, לדבר, להחזיק את היד , כל אחד לפי צרכיו ויכולותיו.
משפחה היא קבוצה, ולקבוצה יש המון כח, תשתמשו בה.
מאחלת לכולנו שנה של "ביחד" והמון, שנה של צניעות והכרת הטוב באדם.
שנה של ביטחון והכרת תודה לכל הלוחמים ומשפחותיהם, ותפילה ענקית להחזרת כל החטופים בכדי שנוכל לחזור ולתפקד כחברה בריאה השומרת על ערכיה.