שנת תשפ"ה הבאה עלינו לטובה, היא חייבת להיות טובה יותר.
נתחיל בשגרה משעממת, כמה אני מתגעגעת למושג הזה, אני ועוד הרבה.
חשבתי לעצמי שיהיה נכון להתמקד בדברים שתלויים בי, כי כששואלים אותי: מה שלומך? אני משתדלת לא לענות 'בתשובה מורכבת' ושכאלו, והתחלתי להגיד: מה שתלוי בי בסדר, עם השאר מתמודדים.
לכן, כל אחד מוזמן לשאול את עצמו:
מה תלוי בו? לא באשה, לא בחברים, לא במורה או בגננת – בי עצמי.
לי חשובה המשפחה ומערכות היחסים הנרקמות בה, והשאלה מה אני עושה לטובת העניין.
האם אני יכולה להשפיע?
האם זה תפקידי?
עד מתי?
אולי אני משתלטת?
אלו שאלות לגיטימיות וחשובות שאנחנו צריכים לשאול. אני שואלת את עצמי, בוחנת וחושבת, לאור התפקיד ההורי שאני ממלאת, לי התשובה ברורה.
כן זה תפקידי לנווט, להאיר, להראות אפשרויות שונות, להזכיר שלכל אחד מאיתנו הדרך שלו, תזכורות לערכים עליהם הילדים גדלו בבית. וכדומה.
ברור לי שיש הורים שיגידו, ממש לא, סיימתי את תפקידי, מה שקבלו הילדים כצידה לדרך, עכשיו זה שלהם. עוד דרך להסתכל על העניין.
אני בתפקיד ההורי, עוצרת מדי פעם ושואלת את עצמי – מה נכון עכשיו?
מה השתנה? על מה אני רוצה לשמור ולשמר?
איך אני מגייסת את בני המשפחה לטובת העניין?
אבל זה שלי, ולדעתי קשרים בונים מגיל אפס מחד, ומאידך אף פעם לא מאוחר, עלינו לתת הזדמנות לקרובים לנו, כי אנשים מתבגרים, צומחים ומשתנים.
אז… בנימה אופטימית זו, אאחל לכולם קשרים בריאים בין בני המשפחה , הרווח הוא של כולם.
