דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים כרגע באשרם של אושו בהודו, מתחילים את הבוקר עם מדיטציית בוקר ומקנחים את היום עם מדיטציה נוספת, ככה בכל יום.
זהו עולם המזרח… לא הזמן הוא המנהל שלך, לא המרוץ המטורף של עוד ועוד כסף הבנק, לא השיגעון של הDOING להספיק עוד משהו ועוד משהו. היום במזרח בנוי מטכסים מקודשים, בנוי מהודיה על כל מה שיש ועל כל מה שאין הודיה על ה BEING.
GRATITUDE זו מילת המפתח בתרבות המזרח – לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולהודות על הקיים.
תנועה בה משתלבות כפות הידיים זו בזו הנקראת תנועת הנמאסטה והיא התנועה הכי חשובה בתרבות המזרחית.
על האוכל אותו אנו אוכלים, על הבית בו אנו גרים, על אוצרות הטבע המעניקים לנו את היכולת לחיות. על כל אלה איש המזרח יודע להודות ולהפוך טכסים אלו כחלק בלתי נפרד ממהותו היום יומית.
במזרח כאילו הזמן עצר מלכת. קיימת עצירה להתבוננות פנימית קיימת עצירה להסתכלות פנימה אל תוך הנפש ואל הנשמה, לכן בתרבות המזרח אנשים אינם מתים, הם עוזבים את גופם הפיזי אך הנשמה שלהם ממשיכה להיות נוכחת.
בעולם המזרח יש זמן אחד רלוונטי והוא ההווה הכאן והעכשיו. מה שהיה אתמול הוא זיכרון ומה שיהיה מחר זוהי ספקולציה, החיים הם בחוויה העכשווית.
כל כך אחר מתרבות המערב הבנויה על עשייה בלתי פוסקת על DOING עד כדי טירוף, מערכות יצירת סטרס בלתי נגמר פגיעה במערכת החיסונית של הגוף ותחושת מועקה שאינה נגמרת.
כן המערב יודע להעריך הישגים, המערב יודע ליצור נוחות ויעילות מקסימלית המערב יודע להפוך את חיינו לנוחים וקלים יחסית.
מאושרים יותר? לא בהכרח.
פשטות ושמחה מול יעילות נוחות ומתח בלתי פוסק.
במה הייתם בוחרים?
אולי השילוב האידיאלי למי שחי במערב כמוני הוא לשלב בין השניים, להכניס איכויות מזרחיות לתוך אורח החיים המערבי.
ללמוד להתחיל את היום בהודיה על מה שיש ולא לקטר על מה שאין, לקחת פסקי זמן במשך היום לנשימה ולהתבוננות בעלה חדש, בפרח חדש ובשמיים כחולים.
או אז גם בתרבות מערבית של עשייה ויצירה נוכל לזרוע איים של שלוה ומנוחה התבוננות עצמית והתפתחות אישית ובעיקר הודיה על הקיים והיפה כי שום דבר בעולמנו אינו מובן מאליו.
"מבורך האדם שבכל יום רשאי להביט במשהו כה טהור ושלו כמו שמי המערב בשקיעה בשעה שמהפכות מגעישות את העולם"
(הנרי תורו)
