יום השואה, יום הזכרון, יום העצמאות, קורונה…
כל אחד מהימים האלה וגם כל התקופה הזו מעוררים בנו מחשבות על משמעות.
עבור רבים מאיתנו, האסוציאציה הראשונה למילה "משמעות" היא ספרו של ויקטור פראנקל, "האדם מחפש משמעות".
פראנקל, כמו רבים אחרים, חווה את זוועות מלחמת העולם השניה במחנה השמדה;
החוויה האיומה הזו הביאה אותו לתובנות רבות, ואפילו לפיתוח של שיטת טיפול חדשה במצוקות נפשיות ואפילו במחלות נפש – שיטה שהוא קרא לה "לוגותרפיה".
"לוגוס" ביוונית זה "משמעות" או "פשר".
אחד הדברים המשמעותיים ביותר שסייעו לפראנקל להיחלץ מהתופת, היה שלמרות המציאות הקשה מסביבו, הוא הצליח לדמיין שלאחר המלחמה הוא ירצה על התובנות שלו.
הרצון שלו לספר לעולם ולהנחיל לאחרים את התובנות שלו, איך ניתן לשרוד כל קושי ומצוקה, יצקו משמעות בחיי הסבל שלו במחנה.
היתה לו מטרה!
ניטשה ניסח את זה במילים:-
"מי שיש לו 'איזה לְמה' שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל 'איך'"
אני מאמינה, שכל אחד מאיתנו נולד עם מתנה ייחודית לו,
והייעוד שלו הוא לחלוק את המתנה הזו עם העולם.
יש מי שכבר מילדות יודע מה הייעוד שלו – לשיר, לצייר, לרפא, ללמד;
ויש מי שמגלה את זה רק עם השנים, לעיתים אפילו רק ב"פרק ב'" של הקריירה שלו.
אשרי מי שקם בבוקר, וחש, שהוא בייעוד שלו, ושיש לחייו משמעות ♥
דורית לוז