מחוץ לקופסא –
בתוך משחק קורים כל מיני דברים בין התורות ובין השורות. הקטנים מרגישים שהם לא מספיק טובים, הגדולים מרגישים שזה איטי ולא מאתגר, הפרפקציוניסטים בטוחים שהם יכלו לעשות מהלך טוב יותר והרגישים לצדק בטוחים שבטח רימו אותם… העולם הפנימי שלנו עובד שעות נוספות גם בזמן המשחק ולכן זה כל כך חשוב להמליל, לשקף ולהתייחס למה שקורה. במיוחד כשאנחנו משחקים עם ילדים בגילאים שונים ובעלי יכולות שונות.
בתור "המבוגר האחראי" שמנהל את המשחק, אנחנו יכולים לתת הסברים למהלך לא מוצלח, למגדל שהתמוטט, לקלף שנזרק בטעות וניצח את המשחק או במילים אחרות לתווך את הסיטואציה ולפרש אותה בעבור הילדים. לבת הזקונים בת ה-5 נסביר ש: "האחים הגדולים שלך הספיקו הפעם לחטוף את הקלף יותר מהר, אבל את משחקת מצוין, תנסי בתור הבא…" ולאחים הגדולים שלה נגיד: "סבלנות, זה התור שלה, תנו לה זמן לחשוב מה כדאי לעשות". באותה מידה רצוי וכדאי להאיר ולחזק התנהגויות ובחירות מוצלחות: " זה היה מהלך מעולה…" או " איזה זיכרון טוב יש לך, את ממש מעולה במשחק הזה…"
כל המילים האלו מסייעות ביצירתו של מרחב משחקי בטוח ומהנה. הן מאפשרות לילדים ללמוד טקסט חיובי לגבי מהלכים בלתי מוצלחים וטעויות שביצעו במשחק, הן מפנות את תשומת הלב שלהם לשונות הקיימת בניהם ומעודדות אותם להבחין בה ולהתחשב בה. הן הופכות את המשחק לא רק למרחב של כיף ותחרות, אלא גם להזדמנות לפיתוח שפה רגשית וחברתית!
ובכלל, מילים חיוביות, כאלה שמתארות את העוצמות והיכולות שלנו, הן נדירות יחסית. הן הרבה פחות שגורות בעולם המבוגרים וגם בעולם הילדים. אנחנו מרבים לשפוט, לדבר על חסרונות, על מה שלא הצלחנו ועל הפוטנציאל שלא מימשנו… השיח הזה מתחיל שם, במשחק שהפסדנו והולך וגדל בבית הספר, בעימותים חברתיים, בצבא ובעבודה. זו הזדמנות ללמד ולהדגים לילדים שכל סיטואציה היא בעצם מאוזנת, שיש בה גם משהו חיובי. כי גם אם הפסדנו במשחק, כלומר לא השגנו את התוצאה הרצויה, הפעלנו המון יכולות וכישרונות. החל מזה שהתמודדנו ולא ויתרנו, דרך זה שזכרנו, החלטנו, עשינו מהלכים זאת אומרת שיחקנו ופעלנו ולפעמים גם היינו מאוד קרובים לניצחון. וכל היכולת האלה, הם אנחנו ושלנו גם אם לא זכינו בניצחון המיוחל!
