מאת: קטי פישר
מאז כניסת המחשבים, הטאבלטים והטלפונים החכמים לחיינו, רוב הסופרים והכותבים למיניהם, מקלידים ישירות את יצירותיהם ומאמריהם באותם המכשירים. מעטים הם אלה שמשתמשים היום בדפים או במחברת. הסיבה לכך די ברורה, זה הרבה יותר נוח, הכלים האלה זמינים והרבה יותר קל למחוק ולתקן את הטקסטים הנכתבים בהם. גם אני כותבת ישירות במחשב.
כשהייתי ילדה, התמונה הייתה שונה לגמרי. זה היה לקראת סוף שנות החמישים ובשנות השישים של המאה הקודמת, למען האמת לא כל כך מזמן, לפחות לא מנקודת המבט של בני הדור שלי – הקרובים היום לשנות השבעים שלהם. אז עדיין כתבו בכתב יד במחברת כמו בעבר הרחוק יותר, ומי שרצה לפרסם את כתב היד שלו, הדפיס אחר כך את הטקסט במכונת כתיבה ושלח אותו להוצאה לאור או לעיתון.
סופרים גדולים כמו ש.י. עגנון, עמוס עוז ועוד, כתבו את יצירותיהם במחברת או בדפים, אחר כך נעזרו באנשים אחרים שהקלידו עבורם את הטקסט במכונת הכתיבה. עמוס עוז סיפר שלאחר שיצירותיו יצאו לאור, הוא לא שמר את המחברות עם כתב היד המקורי.
כבר כילדה, החל מגיל שמונה או תשע כתבתי שירים במחברת שליוותה אותי גם כשהייתי כבר בתיכון. שם כתבתי גם את המערכון הראשון שלי, שכמעט הגיע למימוש בכיתה י' ועמד להיות מוצג על במת בית הספר התיכון בו למדתי, במסגרת חגיגות הפורים באותה השנה, אך זמן קצר לפני חג הפורים, לוי אשכול שהיה אז ראש הממשלה, נפטר וכול המסיבות בוטלו. אי לכך, המערכון נשאר במחברת סגור במגרה.
המשכתי לכתוב שירים באותה המחברת, עד שיום אחד בשנות העשרים המוקדמות שלי, לאחר עיון מחודש בחומרים שנכתבו שם, באבחה של רגע, החלטתי להשמיד את המחברת. במבט לאחור ממרום גילי ולאחר לא מעט ניסיון בכתיבה ובפרסום של ספריי, צר לי על כך. מעניין היה להתבונן היום בהתפתחות של אותה הילדה ככותבת ואולי לדלות משם איזה שהוא רעיון שלא הבשיל אז וליצור ממנו משהו.
המלצתי כיוצרת וכמנחת סדנאות לכתיבה, לכותבים למיניהם – שימרו את הטיוטות שלכם, גם את אלה מהעבר שנכתבו בכתב יד במחברת כל שהיא וגם את אלה במחשב, או בכל מכשיר אחר. טיוטות אלה הן בעלות ערך, גם אם באותו הרגע זה לא נראה כך. ומי יודע, אולי באחד הימים כשתעיינו בהם שוב, תוכלו לדלות משם רעיון אחד או שניים ליצירות או למאמרים שלכם בעתיד.
קטי פישר – פיית הסיפורים – סופרת, כתיבה יוצרת, עריכה ספרותית
טל' 052-3836231
