אומנם עברו חודשיים מאז אירועי השבת השחורה ב-07/10. עבור כולנו זהו אירוע ששינה את חיינו בלי הכר.
כולנו חווים סוג של טראומה וכנראה כולנו גם נהפוך לפוסט טראומטים.
עד לפני חודשיים כולנו חגגנו את סוכות.
אני אישית ב-04/10 לאוקטובר חגגתי עם משפחתי וחבריי את חתונתו של בני להב עם בת זוגתו עתליה. היה כמובן אירוע מרגש, שמח ומי העלה על דעתו שכעבור שלושה ימים נתעורר למציאות כל כך שונה.
בתקופה זו גם חיי המקצועיים היו בתקופה הכי טובה מאז הקורונה, בקיצור העולם חייך אליי.
מומחי המגזין בדיוק החלו לשלוח את הטורים שלהם. בקיצור הכול היה ניראה נפלא.
ואז התחילה מלחמת חרבות ברזל והכל התהפך, חלק ממומחי המגזין נקראו למילואים, חלק אחר התנדב למען הקהילה וחלק אחר קפא ולא הצליח לכתוב.
מצאתי את עצמי מול אתגר לא קטן, אפילו כשאבי נפטר וגם בתקופת הקורונה המגזין יצא בזמן.
אבל כאן המציאות היתה שונה. מה עושים במצב כזה, איך מתמודדים אם אין ספור בלת"מים?
הייתי נחושה שהמגזין יצא בזמן, עם זאת כל כך התגאתי במומחי המגזין. למה תשאלו?
הניה אורן התנדבה במתן טיפולי רפלקסולוגיה למפוני הישובים.
פרופ' ירון זיו שמתמחה בשיטת גשטלט ובהנחיות קבוצות התנדב ונשלח לטפל במפוני כפר עזה בקיבוץ שפיים ולאחר מכן באנשי זק"א.
המטפלות רונית נוי, אסתר בוטביקה וזיוה לויטנוס התנדבו לתת יעוץ חינם לקוראי המגזין לכל מי שהיה חפץ לשרות זה.
מוחחי המגזין פשוט גרמו לי לכל כך הרבה גאוה, היתי כמו אימא שגאה בילדים שלה.
בזמן זה גם נולד מיזם ההרצאות במסגרת המגזין.
כידוע לכם קצת לפני הקורונה עלו לאוויר הפודקאסטים של מדור לדור (היינו אז הפודקאסט ה-400).
הבנתי שזהו הזמן הנכון שמיזם ההרצאות יתחיל. מומחי המגזין מייד נרתמו ועד כה ערכנו חמש הרצאות.
בהמון סבלנות, אין ספור שיחות (עידוד) וכמובן העקשנות שלי, גיליון 122 עלה לאוויר והנה מה שכתב שי מזרחי: "החודש היה לי הכי קשה אי פעם לכתוב את הטורים למגזין, זה בדרך כלל לא קורה לי ואני יודע להתמודד מצוין עם מחסום כתיבה, אבל מחקתי שלוש טיוטות. יהודית לוטואק לא ויתרה לי ולאף אחד ובזכותה המגזין יצא".
תודה שי על המילים האלה, הן כל כך נגעו לליבי, בעיני זאת חובתי הן כלפי הלקוחות שלי והן כלפי קהל קוראי מדור לדור.
גם החודש ניצבו המון בעיות לוגיסטיות.
במהלך תקופה זו גם קיבלתי המון משובים מלא מעט קוראי מדור לדור שהודו לי על קיומו של המגזין שבכל חודש מספק להם תכנים חדשים, מעניינים וכמובן נטולי פוליטיקה.
בכל פעם שאני שואלת את עצמי להמשיך או להפסיק, בזכות תגובות אלה אני מרימה את הראש ומתמלא באנרגיות מחודשות. בכל פעם אני מבינה שלמגזין מדור לדור תפקיד חשוב ושהוא מהווה עבור המון קוראים למקור ידע ומציאת תשובות לשאלותיהם.
תודה לכל מי שמעודד, תומך ומפרגן, בזכותכם אני מקבלת את הרוח גבית להמשיך הלאה.
אני מאחלת שנדע ימים טובים יותר ושכל החטופים יחזו אלינו.
