ברומן "מוסר כליות" מציב ד"ר יוסי זיו מראה חדה מול הקוראים ושואל מה קורה כשעקרונות מוסריים מוחלטים מתנגשים באהבת הורים, בפחד ובאחריות לחיי ילד? ספר שיגרום לכם לחשוב גם על החיים שלכם.
צילום: רנטה שטורצנגר
מאת: זהר נוי
מה הייתם עושים אם זה היה הילד שלכם? זאת שאלה מוכרת בכל דיון מוסרי תיאורטי, אבל ברומן "מוסר כליות" שכתב ד"ר יוסי זיו היא מפסיקה להיות תרגיל מחשבתי והופכת למציאות מעיקה. במרכז העלילה יואב נער בן שבע עשרה חולה אנוש שזקוק להשתלת כליה. בניגוד למצופה הוא מסרב בתוקף לקבל תרומה מאדם חי גם מהוריו מעמדה אתית נוקשה: אסור להשתמש בבני אדם כאמצעי בלבד ואסור להפוך את הגוף האנושי למאגר של "חלקי חילוף".
"אני לא משתמש באנשים רק כאמצעים, זה אסור וזהו", הוא אומר להוריו ומוכן להסתפק בדיאליזה גם במחיר סיכון חייו עד שיימצא תורם שנפטר. זאת לא גחמה של מתבגר, אלא תפיסת עולם מגובשת, עקבית ומודעת. מולו ניצב אביו מאיר, מרצה לאתיקה באוניברסיטה. אדם שכל חייו לימד סטודנטים על כבוד האדם, על גבולות הכוח, על הסכנות שבהצדקת אמצעים בשם מטרות נעלות. עקרונות שבאותה עת התנגשו חזיתית עם תפקידו כאב. האם עליו לכבד את עמדת בנו גם אם משמעותה סכנת חיים ממשית או שמא מותר ואולי אף חובה לחפש פתרון אחר גם אם הוא כולל הסתמכות על מצוקתו של אדם זר שייאלץ למכור איבר מגופו?
המתח הזה, בין אהבה לאחריות, בין מוסר מופשט למחויבותו כאב, הוא לב ליבו של הרומן המרתק "מוסר כליות" (הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת) שכתב ד"ר יוסי זיו בן ה-75, אב לשניים וסב לחמישה שחובק כעת את ספרו החמישי.
זיו יליד תל אביב הוא בעל דוקטורט בכימיה ולמד לימודים מתקדמים בפילוסופיה, לימד מדע ופילוסופיה בארץ ובחו"ל, ערך כתבי עת בינתחומיים והנחה סדרות לקהל הרחב במוזיאון תל אביב. בעשורים האחרונים עבר מרכז הכובד של כתיבתו לכתיבת ספרות, אך העיסוק בדילמות מוסריות, בזהות ובקשרים אנושיים מלווה את כל יצירתו. "מוסר כליות" הוא ספרו החמישי שמצטרף לשורה של רומנים ולספר מסות בהם בוחן זיו מצבים לא חד משמעיים שיוצרים דילמות: כאלה שאין בהו טוב מוחלט או רע מוחלט, אלא בני אדם שמנסים לפעול בעולם סבוך של ערכים סותרים. השאלה המרכזית אינה מי צודק, אלא מה המחיר של להיות צודק.
מסקירות ביקורת ברשת מתגבשת הסכמה שיוסי זיו הוא קול ספרותי שלא מנסה להתחנף לקורא, אלא לאתגר אותו. הקוראים מתארים כתיבה חדה, מדויקת שנשענת על תחקיר רציני, אך לא מאבדת לרגע את הממד האנושי. רבים מציינים כי כבר בעמודים הראשונים ניכר שמדובר בסופר שיודע לאן הוא הולך, גם אם הדרך לשם רצופה ספקות, שאלות ואי נוחות מכוונת. אחד המאפיינים שחוזרים שוב ושוב בתגובות הוא היכולת של זיו לכתוב ספר קריא ומותח, מבלי לוותר על עומק.
על מה הספר הנוכחי שלך "מוסר כליות"?
"הספר עוסק באדם שמנסה לחיות חיים סבירים מבחינה מוסרית. הוא לא צדיק וכמו רבים מאיתנו הוא חוטא פה ושם בחטאים קטנים עד שהוא נקלע לדילמה סביב בנו החולה באי ספיקת כליות. הוא רוצה להציל את בנו ומוכן לשקול גם פתרון אסור מבחינה חוקית ומוסרית – תרומת כליה בתשלום מאדם במצוקה. הגיבור, מאיר שרון, דוקטור לפילוסופיה שמלמד אתיקה, גרוש, אב לשני ילדים. דווקא הוא שמלמד מוסר נאלץ לשאול את עצמו עד כמה מותר לחרוג מהעקרונות כשהחיים של הילד שלך מונחים על הכף".
סביב מאיר ויואב גיבורי הספר נעות דמויות נוספות שמחדדות את הדילמה: עמליה, האם, גרושתו של מאיר, ענת המאהבת שלו שהיא רופאה נשואה ויאיר חברו של מאיר שהוא עורך דין. כל אחד מהם מייצג זווית אחרת של השאלה – רפואית, משפטית, רגשית וכל אחד מהם יתמודד עם דילמות משלו או שלה.
אחת השאלות שחוזרות בספר היא האם מותר להקריב מוסר למען האהבה. האם הורה שמוכן לעגל פינות מוסריות כדי להציל את ילדו הוא אדם פחות מוסרי או אולי יותר מוסרי ומה דינם של אנשים בעלי עקרונות מוחלטים, כאלה שאינם מוכנים לסטות מהם גם במחיר כבד? האם העקביות היא מעלה או עיוורון? זיו לא מציע בספרו תשובות קלות ולא מטיף, להיפך הוא בונה סיטואציה אנושית מורכבת בה כל בחירה כרוכה במחיר מוסרי כבד.
למה בחרת דווקא בדילמה הזאת?
"בחרתי בדילמה הזאת כי היא פותחת צוהר לעולם רחב של תוכן שמעסיק אותי. מי הוא אדם יותר טוב ומי יותר מסוכן – מי שדבק בעקרונות בצורה מוחלטת או מי שחי חיים אנושיים שמחייבים פה ושם פשרות – אדם שהוא לא צדיק גמור ולא רשע? יש אמירה מדהימה בעיניי בתלמוד: 'לא חרבה ירושלים, אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין', כלומר יישום מוחלט של החוק – 'ייקוב הדין את ההר' עלול להוביל לאסון. גם בספרו הידוע של פון קלייסט 'מיכאל קולהאס' הגיבור שנעשה לו עוול, כדי לנקום על העוול הוא מצית מלחמה נוראה בשם הצדק. לעומת האנשים האלה שדבקים בכללים ללא היסוס מתוך חובה מוחלטת ובלי לסטות לימין ולשמאל בלי קשר לתוצאה יש אנשים אחרים – כאלה שחוטאים פה ושם, אבל כשהם נתקלים בדילמה אמיתית הם מתעשתים ומחליטים. בספר אני מזכיר את שינדלר מרשימת שינדלר שלא היה אדם מוסרי במיוחד – הוא היה שתיין ורודף נשים, אבל כשהגיע הרגע, עשה את המעשה הנכון אפילו יותר ממה שדורשת החובה המוסרית. לפעמים מי שאינו 'צדיק' הוא זה שמציל חיים ומי שצדיק מדי גורם לפעמים לאסון – על זה אמר קהלת 'אל תהי צודק הרבה'".
איך היה תהליך הכתיבה?
"היות שבספר אני עוסק בבעיה רפואית עשיתי תחקיר קצר, קראתי עדויות של אנשים שעברו השתלת כליה, צללתי פה ושם למונחים מקצועיים וניסיתי להבין לעומק עולמות שלא חוויתי על בשרי. ברור שלא כל מה שכתוב בספר מבוסס על חוויה אישית, אבל חשוב היה לי להיות נאמן למציאות – לא לייפות, לא להמציא דרמות, אלא לכתוב אמת ספרותית שנשענת עד כמה שאפשר על עובדות, קולות אמיתיים וידע שנאסף בזהירות, אם כי יש תמיד טעויות. אני כותב בדרך כלל מהר, כמעט בלי לעצור, אבל מאז אוקטובר הארור משהו נתקע. המילים כבר לא מגיעות כמו פעם. אני מתיישב מול מסך המחשב, יודע מה אני רוצה לומר ולא מצליח. הספר הזה לעומת זאת נכתב לפני כארבע שנים בתקופה אחרת לגמרי כשהכתיבה עוד הייתה מקום בטוח בשבילי. גם אז לא הייתי בטוח שמה שאני כותב באמת טוב. הספק תמיד שם. יש לי כמה חברים אליהם אני שולח טיוטות, אבל אני כמעט אף פעם לא מבקש מהם תגובות או חוות דעת מפורשת – לא מפחד לשמוע, אני לא פוחד מביקורת, אחרי הכול אני לא הבן של ביאליק, אלא כדי לא לגרום למי שקורא ולא אוהב לשקר. חבריי הקרובים יודעים שאני לא חושש מביקורת ולא אחת ולא שתיים הם מעירים הערות, מצביעים על חור בעלילה, על משפט לא מדויק, על משהו שצריך עומק נוסף וההערות האלה בלי הגזמה מצילות ספר."
מה אתם הייתם עושים?
הרומן הוא לא מאמר פילוסופי מחופש לסיפור, אלא דרמה אנושית חיה ונושמת. יש בו רגעים קומיים, רגעים מרגשים ולעיתים גם מתח של ממש. זיו מצליח לשלב דיון רעיוני עמוק עם עלילה נגישה, כתיבה בהירה והומור דק שמקל על כובד הנושא. הקורא לא יכול להישאר אדיש: שוב ושוב הוא נדרש לשאול את עצמו היכן הוא עומד ומה היה עושה אילו הוטלה עליו הכרעה כזאת.
בסופו של דבר זהו רומן שמאלץ את הקורא להפסיק להתחבא מאחורי סיסמאות מוסריות כלליות ולהתבונן מקרוב במפגש הכואב בין רעיונות גדולים לחיים עצמם. לא במקרה השאלה שמלווה את הקריאה עד העמוד האחרון היא גם הפשוטה והאכזרית מכולן: מה הייתם עושים אתם אילו הייתם האב?
יש משהו מיוחד שחשוב לך שהקוראים ייקחו מהספר שכתבת?
"חשוב לי שכשיגמרו הקוראים לקרוא הם ימשיכו לחשוב עליו. זה באמת הדבר המרכזי, אבל לפני הכול ואחרי הכול שייהנו מהקריאה. ברגע שאנחנו רודפים אחרי שלמות מוסרית, אנחנו לפעמים מפספסים את האנושי". בספר הוא מנסה לומר: "תעשו טוב, תנסו לפעול נכון, אבל תזכרו שאתם בני אדם – מותר לטעות, מותר להתלבט, לפעמים הבחירה הכי טובה היא פשוט הבחירה הפחות גרועה".
לדבריו אם הקורא מסיים את הספר עם פחות ודאות ויותר מחשבה – הוא עשה את שלו. "אני לא רוצה שיסגרו את הספר ויגידו 'הבנתי הכול'. להיפך אם נשאר סימן שאלה, אם משהו מערער, אם יש אי נוחות קטנה – זאת בדיוק הצלחת הספר".
הרומן "מוסר כליות" זמין בחנויות הספרים המקוונות
