כנפיים של קרמבו

כתבה איילת יובל דרזנר

נסעתי לרחוב קריית שמונה בחולון, בו ממוקם אחד הסניפים המרכזים של "קרמבו" בתוך חטיבת הביניים "יגאל אלון". בשעות הערב, בימי שלישי, בני נוער עוסקים בתפעול המרכז, משחק, הקשבה, הפנמת ערכים ולקיחת אחריות על ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שנקראים "חניכים".
עם יד על הלב, מי מכם סבלני מספיק בתור בסופרמרקט כדי לאפשר לאדם בעל צרכים מיוחדים את הזמן הנוסף שהוא צריך כדי להוציא את הארנק מהתיק?

שיחה עם אוטיסט
ניגשתי עם ליאל, שאחראית, בין היתר, על יחסי הציבור של המרכז בחולון, לאחד החניכים המתקדמים ששמו שחר. במבט ראשון שחר נראה כמו כל אדם נורמטיבי ולתומי חשבתי שאוכל לנהל שיחה יחסית רציפה וברורה איתו כדי להבין איך הוא חווה את הפעילות במרכז.
שאלתי אותו איזו פעילות הוא אוהב? אחרי שאמר כמה מילים לא ברורות ולא קשורות לשום דבר הגיוני, הוא אמר שהוא אוהב כדור ובאולינג. כדי שאוכל להבין אותו נחלצה לעזרתי החונכת שלו, נועה שהזכירה לו שלפני שבוע היתה פעילות ליום המשפחה. הוא חזר על המילים של החונכת "כן, יום המשפחה" מספר פעמים. החונכת הזכירה לו שהוא עמד בפני קהל וסיפר שהוא אוהב את המשפחה ואת אחיו, עידן. "כן, אני אוהב את עידן".
אחרי כמה דקות, אני מודה, צפו בי רגשות מעורבים. עצב מהול בשמחה, גאווה והבנה שהחונכת שלו עושה עבודת קודש והעמותה הזו חשובה מאין כמותה !

הרשו לי לעשות לכם טיפה סדר במה זה אומר "עמותת כנפיים של קרמבו" לפני שממשיכים…

"כנפיים של קרמבו" מוכרת כעמותה, אבל אנחנו רואים את עצמנו כתנועת נוער ולא כעמותה. יש לנו 47 סניפים בכל רחבי הארץ.
דמי חברות – כולם משלמים, גם הרכזים וגם החניכים – העלות היא 450 ש"ח לשנה.
יש מגבלה של 35 חניכים בסניף, כדי שכולם יזכו ליחס טוב ועדיין לא יהיה המוני.
בכל סניף יש מספר רכזים. למשל: רכז הדרכה, רכז מפעלים, רכז מורל, רכז סניף, רכז צעירים ובוגרים. בכפיפות לרכז יש מדריכים. בכפיפות לכל מדריך יש חונכים שחונכים את הילדים עם הצרכים המיוחדים. לצד כל שני חונכים נמצא החניך .
כל רכז עובר הכשרות בהתאם לתפקיד שלו בתנועה.
רכז ומדריך לובשים את אותו צבע חולצה ועונדים בדיוק את אותה עניבה מתוך התפיסה שכולנו שווים ואין דרגות.
שעות הפעילות של הסניף הן: 17:30-19:00.

יש ארבע קבוצות ב"קרמבו"
קרמבונים: גילאים צעירים (בני 7) מדובר פעילות רגועה כמו לצייר, להרכיב פזל.
נמרצת: פעילות נמרצת לגיל 7 ומעלה. למשל לנגן בתופים, למשל כשיש חידון כדי לענות על שאלות, הם ירוצו בין התשובות שיהיו על לוח.
קרם בוגרת: מערך פעולה רגוע לחניך בוגר (בני 15), כמו חידונים, למשל לקראת יום השואה ידברו על זה.
קצפת בוגרים נמרצים: יוצרים דברים, מפסלים, מצפים, משחקים בכדור, רצים.
"החונכים בודקים באילו פעילויות וקבוצת גיל החניך מצליח לבטא את עצמו בצורה הטובה ביותר ואז מתאימים לו את הקבוצה.

שחר מתאים לקבוצת "קרם בוגרת" כיוון שיש בה רמה קוגניטיבית גבוהה. יש יותר שאלות, דיונים בנושא מנהיגות, פעולת סטיגמות וחידות. שחר אוהב להפעיל את החשיבה, נהנה מהדיונים ומראה התקדמות.

אנשים בעלי צרכים מיוחדים הם נכים בגילאי 7 ועד 21 הלוקים ב: אוטיזם, תסמונת דאון, שיתוק מוחין, חלקם יושבים בכיסא גלגלים, מוגבלים במישור השפתי (מלל), מוגבלים בתנועה וכדומה – לצורך הכתבה נקרא להם "חניך".
כל חניך מצויד במחברת ובה החונכים כותבים, אלא אם הוא יכול לכתוב, מהן הפעילויות שהוא ביצע בכל מפגש. החונך כותב ממה החניך נהנה יותר וממה פחות, האם סרב לבצע פעילות כלשהי? האם הצליח לשבור מחסום אישי? באיזו סיטואציה? האם היה עצוב? האם שיתף פעולה? האם היה כעוס? האם שיתף במשהו אישי וכדומה.
המחברת היא הרכוש של החניך ובעזרתה הוריו והמדריך האחראי יכולים לקבל אינדיקציה על מצבו ממפגש למפגש."

ועברתי לשוחח עם נועה
איך זה לחנוך את שחר?
"כשאני צריכה לשאול אותו שאלות, אני צריכה להדגיש את השאלה ולהסביר אותה לאט. הוא הרבה פעמים חוזר על השאלה וזה הסימן מבחינתי שבעצם הוא לא הבין ולכן אני מבקשת שיסתכל לי לעיניים ואני חוזרת על השאלה עד שהוא מבין ומגיב בתשובה הגיונית.

בתמונה : שחר במרכז,נועה משמאל,ועידן מימין.
בהתחלה לא ידעתי איך לגשת אליו ולכן ניסיתי כל מיני דרכים עד שמצאתי מה 'עובד' איתו.
בכל מקרה, יש רכזת חו"ם שבאה ומסייעת כשאנחנו לא יודעים לפתור סיטואציה.
שחר הוא החניך השני שאני מקבלת. זו תחושה מאתגרת כי יש לו אוטיזם. כשקיבלתי אותו הוא כמעט לא דיבר והייתי צריכה להתאמץ כדי לגרום לו לבטא את עצמו. בכל פעם שהוא משתף פעולה אני שמחה ורואה התקדמות שמקבלת ביטוי לפי חוץ. עכשיו את רואה אותו במצב מתקדם כי הוא שר 'מורלים' ומסביר מה הוא מרגיש.
מורל הכוונה לשיר פתיחה שמח בכל מפגש, המסמן לחניכים, לחונכים ובעצם לכולם שהתחלנו וכך גם מסיימים כל פעילות. זה יוצר סדר ובטחון במיוחד לחניכים.
בתחילת השנה שאלו אותי אם אני רוצה חניך מסוים ומאחר שלא היו לי בקשות, קיבלתי את שחר ויחד איתי חונך את שחר בחור בשם עידן, כי כמו שהבנת לכל חניך יש שני חונכים. "
איזו הכשרה קיבלת?
"עבורי זו השנה השלישית ואני באה מתוך רצון גדול להתנדב.
בתחילת כל שנה מסבירים מה זה "קרמבו" ועל פי הלקות והרמה הקוגניטיבית של החניך מתאימים הכשרה והסבר כדי שנדע עם מה אנחנו עומדים להתמודד. במקרה של שחר מדובר באוטיזם שהיא לקות בלתקשר עם הסביבה."
איך מקבלים בבית את העובדה שאת מתנדבת בעמותה לא שגרתית?
"ההורים גאים מאוד. אמא שלי מתרגשת כי היא מבינה שספגתי ממנה ערכים טובים והיא סיפרה לי שגם כשהייתי קטנה לא נרתעתי מלהתייחס ולעזור לאנשים בעלי צרכים מיוחדים.
התחלתי ממחויבות אישית, הכרתי את ליאל שסיפרה לי על "כנפיים של קרמבו" והחלטתי לנסות. עבור עידן, החונך השני, זו השנה הראשונה שלו ואני מסייעת לו בשאלות ובהתנהלות שלו מול שחר ובכלל ב'קרמבו'."
עידן מצטרף לשיחה
"חברה שלי, ניקול, היתה פה שנה שעברה והזמינה אותי. בהתחלה נבהלתי כי זה לא דבר שגרתי. אני בן 15 והיה לי מוזר וקשה בהתחלה. זו לא בדיוק תנועת נוער רגילה. באתי והיה מעגל מורל גדול והרבה אנשים שאוהבים זה את זה וחלקם צרפו את האחים שלהם. היה גיבוש בין החונכים הוותיקים והחדשים והיו שאלות מצחיקות כמו: איך אתה אוהב לאכול את הקרמבו? מהעוגיה או מהקצפת?"
איך זה לחנוך את שחר?
"עם שחר מדהים לעבוד. שחר שנמצא יחד אתנו בראיון אומר "תודה רבה עידן, תודה".
הוא מבין אותנו מצוין. מבין איך אנחנו מרגישים. אני חזרתי אחרי שבועיים שנעדרתי ודבר ראשון הוא שאל איפה הייתי ואיך אני מרגיש. כשנעדרתי הוא שלח לי הודעה ב whats up וכהגעתי הוא ניגש לתת לי חיבוק.
אחד הדברים החשובים הוא שהפעולות לא חוזרות על עצמן ואז בכל פעולה שחר ואנחנו לומדים דברים חדשים וזו חוויה".

לחוות ערב בעמותה – הגעתי לאולם ספורט ו….
הגעתי לאולם ספורט והסתכלתי סביב כדי להבין מה קורה פה. ראיתי בני נוער, לבושים במדי חאקי ועניבות, כמו בצופים. ראיתי כמה ילדים על כסאות גלגלים שחייכו או ניסו לבטא את עצמם ולצידם מלווים/חונכים שהתכופפו לגובה העיניים שלהם, הקשיבו ושינעו אותם עם הכסא או בהליכה לעמדת משחק מרכזית.
אחת המדריכות פנתה לחניכים, בגובה העיניים ושיחקה איתם משחק כאילו שהכול ברור להם כמו שברור לה. היה שם שיתוף פעולה מלא ואני התחלתי להזיל דמעות ולהתרגש. העוצמה של הנתינה, האהבה והשמחה באוויר, היו בלתי רגילות.
בני הנוער המתנדבים הם בסך הכול בגילאי 14 ועד 18 והם נחשפים לסוג אוכלוסייה שלא פשוט לאף אחד להתמודד איתה, גם לא לנו, המבוגרים.
בתחילת כיתה ח' מתבקשים בני הנוער, במסגרת בית הספר, לבחור בסוג כלשהו של מחויבות אישית לחברה. זהו שלב של בשלות שכלית ורגשית אצל בני הנוער.

לכן, העמותה הזו נחשבת בעיני

לאחד הסמלים הפעילים והחשובים

שקיימים במדינת ישראל !

"תלכי בשבילי פעם 1"
בנועם, סבלנות וחיוך צנוע, קיבלה את פני ליאל, רכזת יחסי ציבור והדרכה בכניסה לחטיבה.
"התחלתי את דרכי בתנועה לפני ארבע שנים. בהתחלה כחונכת, אחר כך קודמתי למדריכת חונכים וכיום אני גם רכזת הדרכה.
בהתחלה נרתעתי מאוד. היה פרויקט של מחויבות אישית ועמותת 'קרמבו' נחשבת לאחד הפרויקטים של מחויבות אישית.
אחד המרכזים של קרמבו היה ליד הבית שלי. שאר המרכזים הקשורים למחויבות אישית היו במרחק כזה שאבא שלי היה צריך להקפיץ אותי ולצאת מוקדם מהעבודה בשביל זה והוא הסביר לי שזה מאוד קשה לו.
הוא ביקש שאלך פעם אחת למרכז. סירבתי כמה פעמים עד שיום אחד הוא אמר "תלכי בשבילי פעם אחת". הסכמתי ללכת פעם 1 בשביל לסמן V ולומר לו "הנה הלכתי" ונשארתי עד היום.
מתוקף תפקידי כרכזת יחסי ציבור אני מדברת עם העיתונות, מפרסמת כתבות ומצלמת תמונות שניתן יהיה אחר כך לפרסם."
מהם סוגי הרכזים ועל מה בעצם הם אחראים?
"רכז הדרכה אחראי על בניית הפעולה והפעלתה ותחתיו יש מדריכים שמעבירים את הפעולה.
רכז מפעלים אחראי על כסף, ציוד והסעות. הוא אחראי לעדכן את המדריכים שמעדכנים את החונכים מתי יוצאת ההסעה, כדי שידעו מתי ללוות את החניך להסעה או לרכב הפרטי שבא לאסוף אותו.
רכזי מורל שמנחים את המדריכים והחניכים איך לשתף פעולה כדי ליצור מורל גבוה וחיובי.
בפעולה שבה צפית, רכזת מורל עמדה ליד לוח עם מפתחות וניסתה להסביר מה צריך לעשות. היה רעש ולכן היא אמרה בחיוך "שקט אני רוצה לדבר". החונכים הסתכלו עליה ואז על החניך האישי שלהם וחזרו על מה שאמרה "שקט, היא רוצה לדבר, שקט היא רוצה לדבר" במעין ניגון ולאט לאט השתרר שקט באולם ספורט."

בתמונה:ליאל ואני

הדרכה לחונכים
"בכל פעולה יש נושא אחר והרכז מתאים את הפעולה לחניכים שקיימים באותו יום.
החונכים לומדים במהלך הזמן איך להתמודד עם הלקות של החניך ומגלים יצירתיות כדי להנגיש את הפעולה לחניכים. למשל ילד עם שיתוק מוחין רוצה לצייר והגפיים שלו לא עובדות. הוא יכול למשל לצייר עם הפה או להחזיק ספוג. אפשר לקשור את הטוש ליד ואז הוא יצייר.
הרעיון הוא שהחונך ימצא את הדרך לגשר על הפער בין הרצוי למצוי ולאפשר לחניך להגשים את הרצון שלו. הרגע שהחניך מצליח, הוא רגע מרגש בכל פעם מחדש.
שבוע שעבר היתה פעולת שקט. המדריכים הסתובבו עם שלטים של המילה "שקט" על הראש ונתנו לחונכים משימות, כגון: עליך לסדר את כל הנעליים לפי המידה.
בסוף פעולת השקט דיברנו על איך זה להיות מונהג ולעשות דברים שאתה לא יודע לעשות. המדריך שנתן את המשימה היה היחיד שידע מה צריך לעשות והיה צריך למצוא את הדרך לגרום לחניכים להבין ללא מילים. החניכים יכלו לשאול אותו רק שאלות של כן ולא.
את (אני, הכתבת) הגעת היום לפעולת הפנינג. יש לנו קבוצת ח"ץ שזו חונכות צעירה. מדובר בילדים בכיתה ז' שעדיין לא בשלים לחנוך בעצמם ולכן הם עוברים שנת הכשרה."
בסניף אחר היה חניך שרצה לתופף על תוף. החונכים לא רצו לתופף במקומו ולכן הם שמו את התוף מתחת לרגליים שלו והוא תופף עם הרגליים והיה מאושר."
תורמים
"כדי להשיג כסף עבור העמותה, לקח על עצמו סניף חולון לבצע "חודש התרמות". אנחנו, בני הנוער, עמדנו מחוץ לקניון חולון בחודש מרץ, בימי שישי, ומכרנו מוצרים כמו ספרים יד שניה וקאפקייקס.
יש יום חונכים ויום כיף מרוכז בקיץ עם אומנים מהשורה. בפעם האחרונה הופיעו למשל עברי לידר ומוקי בהנחיית אייל קיציס. האומנים הופיעו בהתנדבות וכך גייסנו כסף לעמותה.
את הסניפים מנהלים אנשים בוגרים שנקראים רכזי סניף. במקרה של חולון מדובר במורה שרגיל לדבר מול קהל ויודע איך לפנות לבני נוער. הם חלק מהצוות המוביל של התנועה."

איך את מרגישה כמישהי שמנהלת אחרים?
"יש קשיים כי אני צריכה סבלנות וזמן רב להשקיע בחונכים, כיוון שאני אחראית על יח"צ ועל הדרכת חונכים. חוויתי קושי כי כשהערתי לחונך שאין לו עניבה, התחושה היתה לא נעימה כי הוא בכל זאת בגיל שלי, אבל זה חלק מהתפקיד שלי ואני חברה של כולם ואני אוהבת את אווירת השוויון."
מה איפשר לך להתקדם מתפקיד לתפקיד בתנועה?
"אני אוהבת מאוד את התנועה ומשקיעה במה שאני עושה וכך קידמו אותי."

לאיזה סוג לקויות נחשפת?
"חנכתי בהתחלה חניך עם פיגור קל, אחר כך קיבלתי חניך עם פיגור בינוני ואחר כך קיבלתי חניך עם תסמונת דאון והוא, האחרון שינה את עולמי. התחברתי אליו באופן נהדר ויותר מאשר לחניכים הקודמים והוא נהיה החבר הכי טוב שלי.
המטרה היא שנהיה חברים של כולם גם מחוץ לשעות הפעילות במרכז. בקשר לחניך האחרון אני יכולה לשתף אותך שנפגשנו כמה פעמים לסרט והיה כיף. אני יודעת שחונכים רבים ישמחו לפגוש חניכים ולבלות איתם מחוץ לשעות הפעילות במרכז.

בתמונה: משמאל לבושה בסגול החניכה, ולצידה שתי חונכות. הן אוהבת לצייר ולכן אנחנו לצידה פה.
אף על פי שתחילתה של התנדבות מתחילה ממקום של "מחויבות אישית", כלומר בני נוער בגיל 14 מתבקשים על ידי בית הספר למצוא מקום לבצע מחויבות כזו כחלק ממסגרת הלימודים, בתום השנה הם יכולים לחדול מההתנדבות ולהפסיק להיות חונכים.
רבים מהחונכים בוחרים מרצונם החופשי להמשיך להתנדב ב"כנפיים של קרמבו".
חשוב לי לומר שאין פה התחייבות. אם חונך לא מרגיש שייך, הוא יכול ללכת. אף אחד לא יבוא אליו בטענות.
"אם חונך חש קושי עם סוג הצרכים של החניך שקיבל, הוא יכול לבקש להחליף חניך. אם חניך מרגיש חוסר נוחות וחוסר כימיה עם חונך, הוא יכול לבקש להחליף חונך."

האם יש עובד סוציאלי או בעל מקצוע אחר שמפקח על הפעילות בתנועה?
לכל מחוז יש רכזת חו"ם שמגיעה לכל הסניפים. רכזת חו"ם – רכזת חברה ומשפחה שמעבירה הכשרה למדריכים בסניפים בתחילת השנה ובמהלך השנה. אורית מלווה את רכז הסניף שלנו. היא מכירה את כל המגבלות והחזקות של כל חניך.

תקציב
לכל סניף יש תקציב שאיתו עושים הזמנות של חומרים לכל הפעולות, אם לפעילות חניכה של חונכים או של חניכים.
ולסיום, כמה מילים שאמרו החונכים ש'תפסתי' לשיחה קצרה על קרמבו:

נועה אריאל
"זו השנה הראשונה שלי בתנועה. התחלתי קצת אחרי ספטמבר. החניך שלי הוא איתן בלומנטל ואני חונכת עם קארן רוזנטל. אני בת 15, קארן ואיתן בני 14.
הלקות של איתן היא שהוא לא שומע טוב באוזן ימין, יש לו קושי להתבטא מבחינה שפתית ולהיפתח כלפי אנשים. הוא צרפתי וזה מקשה עליו עוד יותר בהשתלבות כי הוא צריך לדבר עברית עם רוב הילדים.
אני מדברת איתו 'רגיל' והוא מבין.
היתה פעולה לפני מסדר 'כנפיים'- מסדר בו כל החניכים מקבלים עניבה, שמסמלת את השתלבותם בתנועה.
זו פעילות שמבצעים פעם בשנה באמצע השנה בה כל הפעילים בסניף מקבלים סמלי חזון.
על עניבה בצבע בז' רשום "כפיר אריות" – כפיר הוא השם של החניך הראשון בתנועה והמשפט "יוצרים יחד מקום ומשמעות לכל אדם" רקום על העניבה.
קארן ואני הסברנו לו מה עומד לקרות במסדר והוא היה צריך ללמוד את שפת הסימנים. באותו יום הסניף היה מחופש בגלל פורים והיה לו קשה לו להתרכז בגלל הרעש והמסיחים. הוא רצה לעשות דברים אחרים שלא קשורים לפעילות ולכן בשלב כלשהו הקשינו עליו קצת כדי שיבין שהוא חלק ממסגרת ושאם הוא רוצה לקבל את הכנפיים, הוא צריך להתאים את עצמו.
בסופו של דבר הגענו לפשרה שאם הוא יקשיב, הוא יקבל את האוזניים מהתחפושת שלי. הרגשות השליליים שלו נרגעו ומאוד שמחנו כי בסך הכול ניסינו לעקוף את הקושי ולעזור לו.
קארן ואני שמות לב כחונכות לתחביבים שמשמחים אותו. לדוגמה הוא אוהב מאוד לשיר שירים בעברית של משה פרץ וזמרים אחרים ויש לו המון שירים מצוינים בנייד שלו. הוא שר בעברית ובצרפתית.
מבחינת ילדים אחרים שהוא מתחבר אליהם בתוך המרכז הוא אוהב לדבר את אורן כי היא דוברת צרפתית וקל לו יותר.

שון
לי אישית ההתנדבות הוסיפה כי היא העלתה לי את הביטחון העצמי. אין לך מה לנסות להיות משהו אחר. אתה פה כפי שאתה. משוגע ופרוע או רגוע. כמדריך של קבוצה, אתה נחשף לעולם של הלקויות ולומד להתמודד איתן.
החניכה שלי שקטה ולכן צריך לשלב יצירה שהיא פעולה רגועה עם משהו אקטיבי שיעורר אותה. אבל לא כופים על חניך אף פעולה.
מאי דוורשוילי ואני שנתיים פה, כי אחרי שאתה מגיע לפה אתה לא רוצה ללכת בזכות כל החונכים והחניכים שמכירים וזו חוויה.

במה המתנדבים נתרמים?
"הם זוכים בחברים חדשים.
לומדים את שפת הסימנים שבה אנחנו משתמשים בכל פעולת 'מורל'.
לומדים לעשות פעילויות שונות שמתאימות לאנשים בעלי צרכים מיוחדים ולחשוב באופן יצירתי כיצד להפוך מכשול למעבר עבור החניך, למשל, אם אנחנו רוצים שחניך יזרוק כדור לסל, החונכים יקרבו אותו לסל, יורידו את הסל לגובה הגיוני, כדי שיהיה סיכוי גבוה יותר להצלחה.
בנוסף, הם לומדים איך לגשת לחניך, וכך ירגיש בנח ושלא מתנשאים מעליו, איך לדבר עם חניכים בעלי קושי שפתי, מהי הרמה השכלית של החניכים ולהבין שחלקם אנשים חכמים מאוד ונכות מתבטאת רק מבחינה פיזית ואם לא תפחד להתקרב, תכיר אדם נפלא שיהיה לך כיף להיות חבר שלו.
מטרת המרכז היא שבגיל 21 כשהחניך סיים את התקופה שבה הוא גדל והתקדם איתנו, שיצא לחיים האמיתיים עם ארגז כלים וישתלב בחברה."