מאת: אביטל גרינשטיין-ניצן
בכוס יין ישראלית יש יותר מטעמים וניחוחות – יש בה נוכחות. כזו שנכנסת בשקט, אבל נשארת בזיכרון זמן רב אחרי שהלגימה האחרונה נעלמת. היא נולדת מהמפגש שבין שמש עזה לים מלוח, בין אבני מדבר עתיקות לאדמת עמק פורייה, ובין אנשים שלא מסתפקים ב"מספיק טוב" – אלא שואפים תמיד לגדול, לחדש, להוביל.
היין המקומי אינו מחקה – הוא מצהיר. מצהיר על שורשיו, על מורשת של אלפי שנים ועל הבנה עמוקה של אדמה ואקלים. כל בקבוק הוא מסמך חי: תיעוד של עונה, של החלטות אמיצות בכרם וביקב, ושל מגע אישי שאין שני לו.
הובלה בעולם היין כאן איננה רק עניין של פרסים בינלאומיים. היא היכולת להגדיר מחדש את גבולות המפה, להביא את המדבר אל הצלחת במסעדת יוקרה בפריז, או להפוך כרם בגליל לשם שמכירים בסומליירים של ניו יורק.
וההשפעה? היא לא נמדדת במספרים בלבד. היא טמונה במבט שנלכד מעל כוס בין שני זרים שהיין חיבר ביניהם, בתחושת הבית שמציף תייר זר כשהוא לוגם את השמש של ישראל, ובידיעה שכל טיפה נושאת עמה את הסיפור של מקום שאין שני לו.
מעבר לכך, היין הישראלי הוא גם שגריר של תרבות ושל ערכים. הוא מייצג את הסקרנות הישראלית, את השילוב בין חדש לישן, ואת היכולת להפוך אתגרים להזדמנויות. כל בקבוק הוא הזמנה למסע – מסע של טעמים, של זיכרונות, ושל אהבה למקום שבו הכל התחיל.
