יום המשפחה

החודש נחגוג כולנו את יום המשפחה ואני בוחר לעצור רגע מול המילה הזאת אשר נקראת משפחה ולתת עליה את הדעת.

כל כך לא מובן מאליו בשבילי המילה הזאת משפחה, אולי בשביל אחרים כן אך בשבילי בהחלט לא.

כן, אני עושה אבחנה ברורה בין משפחה שנולדתי לתוכה ובין המשפחה שזכיתי להקים ואני נעשה ער ומודע לקשר בין שתי המשפחות.

המשפחה שנולדתי לתוכה היתה משפחה מורכבת ושאינה פשוטה כלל וכלל, משפחה של הורים מאד סגורים מאופקים לא מתקשרים ולא מעניקים מגע,

משפחה כזו שסובלת מסינדרום פוסט שואה, הכל מוסתר, אין דיבור אותנטי, אין ביטוי רגשי ולעיתים היה נדמה שבבית שלנו גרות 5 נפשות אינדיבידואליות אשר רק קירות הבית מחברים ביניהם, וחוץ משם המשפחה המשותף אין שום קשר בין האחד לשני. אפילו ארוחות יום השישי נראו כל כך מלאכותיות. אני זוכר עוד כילד יושב בארוחת יום שישי, מנסה לשחק את המשחק של משפחה מאושרת ובפנים מרגיש כל כך זר ולא מחובר באמת.

איזו תחושה קשה זאת לשבת ב"כאילו" משפחה, ב"כאילו" ביחד, ב"כאילו" חיבור ולהרגיש מבפנים שזה כל כך לא אמיתי, לא נכון, מזוייף והאמת המרה היא תחושת של בדידות נוראית.

ואז באה השבועה הפנימית מגיע הנדר שנדרתי – אני רוצה להקים משפחה מזן אחר, משפחה שיש בה חיבור רגשי אנושי, משפחה שאפשר להרגיש חופשי לצחוק צחוק מתגלגל, להוציא קולות גם אם לא כך נימוסיים, משפחה שבה מחבקים ומחובקים, משפחה שבה אפשר להגיד כל מה שרוצים גם אם זה לא כל נעים.

משפחה שהקשר והיחסים כן יחסים – זה אומר לפעמים חברות, לפעמים מריבות, לפעמים שתיקות הם החלק הדומיננטי במשפחה הזו.

וכמו הנאום המפורסם של מרטין לותר קינג

I HAVE A DREAM

היה לי חלום גדול ליצור משפחה עם חוויה מתקנת למשפחה בה אני גדלתי.

שלא תבינו אותי לא נכון, לא הכל היה רע במשפחה שלי – היה חינוך, היה אוכל חם שאמא הכינה, היו ערכים של לימוד והשקעה בלימודים, אפילו ערכי תרבות ומסורת יהודיים אבל… וזה האבל הגדול, את החום והקרבה שכל ילד זקוק לו, את המילים המעודדות והסומכות: "אני סומך עליך, אני גאה בך" מילים אלו לא היו בנמצא וזהו חור ופצע מדמם עד עצם היום הזה.

ואני עם הנדר שלי זכיתי להקים משפחה עם שלשה ילדים מדהימים אשר מרשים לעצמם לריב, להתחבק, לצעוק ובעיקר בעיקר להרגיש מאוחדים.

לראות את החברות הנפלאה הקיימת בין שתי בנותי,

לחוות את ההכלה והסבלנות שבני הבכור מגלה מול שתיהן ואת אחוות האחים הקיימת ביניהם ממלאת אותי אושר גדול.

אני מחבק אותם על כל הפעמים שלא חיבקו אותי.

אני אומר להם בוקר וערב עד כמה אני אוהב אותם וכמה אני גאה בהם על כל הפעמים שלא נאמרו לי,

אני "משקה" אותם בחיזוקים חיוביים כדי להרוות את צימאונם להכרה ולשייכות.

אני מזמין את כולנו לזכור ולהיזכר מהיכן באנו ושיש ביכולתנו לתקן ולעשות אחרת, לבנות משפחה שהיא קן שנעים להיות בו שהיא חוף מבטחים שנעים לחזור אליו, שהיא מצודה אשר מרגישים בתוכה מוגנים ועטופים.

מאחל לכולנו יום משפחה שמח