לאחרונה אני נחשף ליותר ויותר מחקרים שממחישים עד כמה המחשבה משפיעה על הגוף, ועד כמה התודעה מעצבת את חיינו. מתח, חרדה, חוסר שקט ורוגע אינם נשארים בראש, אלא מחלחלים אל הגוף, ומשפיעים גם על ההתנהגות, קבלת החלטות ועל שגרת החיים. כך הם גם משפיעים עלינו בעולם הפיננסי.
בעבודתי אני פוגש משפחות רבות שחיות בתחושה קבועה של מחסור. המשפט שחוזר על עצמו הוא: "אין כסף". אם זאת, במקרים רבים, זו אינה התמונה כי יש הכנסה, יש משכורת. הבעיה היא שמעט מדי אנשים יודעים באמת לאן הוא הולך.
כאשר מבינים, מגיעות ההתנגדויות: "אי אפשר לקצץ", "זה בשביל הילדים", "אין ממה לחסוך". אלה משפטים מוכרים, אנושיים, אפילו טבעיים. אבל לא פעם, מאחוריהם מסתתרת תודעת חוסר, תודעת עוני. תפיסת עולם שלפיה אף פעם אין מספיק, ולכן גם שום פתרון.
בתודעה זו, קורה דבר מעניין: דווקא הפחד ממחסור מייצר צריכה. קונים כדי להירגע, מפצים כדי לא להרגיש אשמה, וממשיכים להתנהל כאילו הבעיה היא רק בגובה ההכנסה. אלא שלא פעם, הבעיה האמיתית היא חוסר שליטה.
מצידו השני של המטבע, קיימת תודעת שפע. היא אינה אומרת שהכול קל או מושלם. היא אומרת שיש אפשרות לבחור, לעצור, לבדוק, לנהל. היא מחליפה תגובה אוטומטית בהחלטה מודעת. וזה כי אנחנו אומרים "יש לי". מאחורי התודעה קיים גם הרבה רוגע, כי יש, ובכך אין ריצה לצריכה.
לפעמים, היציאה מהמינוס לא מתחילה בבנק. היא מתחילה בראש. לכן, בפעם הבאה שאתם צריכים לצרוך, רגע לפני שליפת האשראי, עצרו, ותשאלו את עצמכם: האם אני קונה מתוך צורך, או מתוך פחד? האם אני צריך או רוצה?
