זריעה, התחלות וסליחה – שלושה זרעים בדרך שלנו

לפעמים אני עוצרת לרגע, מתבוננת בגיליון החדש של מדור לדור, ומרגישה את אותה התרגשות שמלווה אותי כבר למעלה מי"ג שנים. מה שהתחיל כחלום קטן – כמו זריעה באדמה – צמח והפך לשדה פורח של סיפורים, ידע וחיבורים אנושיים.

כל כתבה שמגיעה אליי היא זריעה בפני עצמה. יש מי שמביאה סיפור אישי מרגש, יש מי שחולק ידע מקצועי, ויש מי שעושה צעד ראשון ומעזה לכתוב לראשונה. כל זריעה כזו היא התחלה חדשה – התחלה של שיח, של שיתוף, של קשר שנוצר בין הכותבים לקוראים.

ובתוך כל ההתחלות יש גם רגעים שמבקשים סליחה – סליחה לעצמנו אם לא עמדנו בציפיות, סליחה אם לא תמיד הספקנו או דייקנו. דווקא הסליחה הזו היא שמאפשרת לשחרר, לנשום ולהמשיך קדימה.

הימים האלה, בסמוך לראש השנה ויום הכיפורים, מזכירים לכולנו את הצורך בחשבון נפש – אישי וגם משותף. גם במגזין אני מוצאת את עצמי מתבוננת אחורה על מה שנעשה, ומביטה קדימה אל מה שעוד יצמח, וההתרגשות הולכת וגוברת: בעוד חמישה חודשים בלבד נחגוג את גיליון 150 – נקודת ציון מרגשת שמסמלת לא רק התמדה, אלא גם קהילה חיה ונושמת.

כאן, במרחב הזה – בין הכותבות, הכותבים, ואני כעורכת המלווה את הדרך – מתקיימת מעגליות של זריעה, התחלות וסליחה. מעגל שנותן לנו כוח להמשיך לכתוב, לשתף, לחלוק, ובעיקר – להיות ביחד במסע.

ואם גם את או אתה מרגישים שהגיע הזמן לזרוע את הסיפור שלכם – אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו ככותבים חדשים במדור לדור. כל התחלה קטנה שלכם יכולה להפוך לפריחה שתעשיר את כולנו.