אני סוציולוג ואיש עסקים, אבל גם חובב היסטוריה וגם איש מודיעין לשעבר, חוקר משברים בחיי החברה הישראלית, מרצה הרצאות אקטואליה ומדריך מרצים.
אני שואל את עצמי, מה בעצם ארצה לומר לכם כאן בטור החודשי.
האם אני עומד כאן, על במת העיתון, כי באתי לספר לכם את הסיפור העסקי שלי? סיפור מעניין, שיש בו הרבה תובנות ולקחים ומוסר השכל לחיי אחרים..
או האם אני כאן כדי לספר את הסיפור הקולקטיבי, של כולנו? ישראלים, בדרך ל-72 שנות עצמאות, גאים על הייטק ישראלי כחול-לבן, על חברה ישראלית שוקקת ומאתגרת…
או האם אני כאן כמי שעורך תחקירים? זה שמקפיד על העובדות, אבל יודע שאחרי הכל – כמו אילנה דיין, כמו רביב דרוקר – התחקיר עטוף בנקודת המבט הפרטית ובאמונות ובהשקפת העולם שלי….
כל כך הרבה סוגיות שמתרוצצות להן בשיח הישראלי לאחרונה, ואשר מחייבות אותי להחליט מאיזו זווית לשקף אותם לקהל: כן בחירות – לא בחירות. פרשת ילדי תימן. אפליית נשים. גיוס חרדים. איחוי השברים בין שבטי ישראל. ההפגנות העממיות. האיומים הביטחוניים ומה שחשוב שנדע ונכיר בהתנהלות מערכות השלטון והצבא. תקציב החינוך ולמה מחנכת המערכת את ילדינו.
ויודע, שאילולא הייתי מתמקד בשלושת העניינים גם יחד, רבות מעשרות אלפי האוזניים שהאזינו לי בהרצאותיי עד היום, לא היו "מבקשות" להמשיך ולהאזין.
כי רבים מהיושבים באולם או קוראי הטור הזה, הם ביקורתיים (בצדק), וספקנים (בצדק) ובעלי עמדה (לפעמים שונה משלי).
ועל כן החלטתי שנדבר על כל אלו בטורים הבאים.
