הוא חלם להיות כוכב רוק, אבל איכשהו התגלגל לכתיבה לטלוויזיה. בדרך עבד כמקפל חולצות, למד להכין בירה מצוינת, והיה כמעט אילם במשך שנה. כעת יוצא אסף שליטא עם הרומן יוצא הדופן "סלולריש", שיגרום לכם להסתכל אחרת לגמרי על גיבורי־על – ועל עצמנו
מאת זהר נוי
בספטמבר 1997, אסף שליטא, אז בן 23, איבד את הקול. הוא גר אז בניו יורק, עם שאיפות להיות הדייויד בואי הבא, והאילמות הפתאומית לא באמת התיישרה עם התוכניות. בהתחלה זה היה קוריוז, אבל אחרי שבוע, חודש, חודשיים, כשגם הלכו והתגברו כאבים, ואף בדיקה לא העלתה דבר, זה כבר היה סיוט. "שנה וחצי לקח לי לצאת מזה. וכמו רוב הדברים בחיים שלי, זה קרה במקרה – ועם המון עבודה קשה," מספר שליטא, היום בן 46, אב לשניים, תסריטאי וסופר. החוויה הזאת, כמו רבות אחרות, מהדהדת בספרו השני, "סלולריש". איך זה נפתר?
החיים הם תהליך למידה ארוך שבסופו מעיפים אותך מבית הספר
"ככל שאני מתבגר, אני מבין שאין לי מושג מה אני אמור לעשות", הוא אומר. "כשנולדתי שכחו לתת לי מדריך למשתמש. זה לא מתאים למישהו כמוני… אני יקה באופי, מאורגן, חרוץ, אחראי – רק שהחיים לא מגלים לי מה המשימה שצריך להשלים. אז אני מאלתר, ובדרך כלל דברים נתקעים. אני מנסה להסתיר את זה, להראות כאילו הכל בשליטה, אבל זה מלחיץ. החיים הם תהליך למידה ארוך שבסופו מעיפים אותך מבית הספר. ולא למדת כלום".
"תמיד ידעתי לכתוב ולהתנסח היטב, תמיד היו לי רעיונות וסיפורים, אבל זה מעולם לא היה חלום. עד שבסביבות גיל 25 חשבתי 'מה אני עושה טוב, ויכול להתפרנס ממנו בלי לסבול יותר מדי', והתשובה הייתה כתיבה. בהתחלה כתבתי לכמה מגזינים, אבל לא התפרנסתי וכן סבלתי. אז פניתי לטלוויזיה". אסף בנה קריירה ארוכה בטלוויזיה, ועומד מאחורי הצלחות טלוויזיוניות כמו "המלאך השומר שלי", "שוסטר ושוסטר" ו"מועדון החנונים". אם השמות לא מצלצלים לכם מוכר, אתם כנראה בגיל הלא נכון.
גיבור־על, או אל־גיבור?
במשך עשרות שנים מככבים סופרמן וספיידרמן ברשימת גיבורי-העל הקלאסיים. כעת מצטרף לרשימה גיבור-על חדש, מקומי ואנדרדוג: צחי קורנפיין, מחלק עיתונים וקרמיקאי כושל, שיום אחד נופלת אנטנה סלולרית על ראשו – והוא מתחיל לקלוט שיחות. זהו גיבור "סלולריש" (סלולר-איש), הרומן החדש שיצא בהוצאת ספרי ניב, השני במספר, שמוציא אסף שליטא.
הרעיון של הספר מאוד מקורי. איך הוא נולד?
"שילוב של כל מיני דברים שהתרוצצו לי בראש. הנושא הסלולרי, עם כל ההשלכות החברתיות, הכלכליות, התרבותיות והבריאותיות שלו, מאוד חזק כיום, ולדעתי עדיין לא קיבל את המקום שלו בספרות. ויש את עניין הקרינה, שהוביל אותי לחשוב: אם ספיידרמן נעקץ על ידי עכביש וקיבל כוחות של עכביש, מה יקרה למי שנפגע מקרינה סלולרית?".
מה שקרה זה שצחי התחיל לקלוט את כל התשדורת שמתקיימת, ויכול לשדר ולתמרן את הרשת הסלולרית. בעולם שבו כולם דבוקים לסמארטפונים כמו זבובים ברשת קורים, זה לכאורה כוח-על עוצמתי במיוחד, שמאפשר להשיג מידע, להשפיע על התודעה של אנשים, ואפילו לפגוע פיזית.
"כן, בתקופה שלנו זה הרבה יותר יעיל מלהפוך לענק ירוק ועצבני. במידה רבה, מי שולט בסמארטפונים שולט בכולם, זה לא מקרה שהממשלה להוטה לאכן סלולרים בחסות הקורונה. מצד שני, לגיבור שלי אין רגע של שקט, הוא מוצף במילים ומידע, כל הזמן, ישר לתוך הראש, והחיים שלו קורסים. ואף שיחה היא לא בשבילו. הוא הכי מחובר – והכי בודד. לקרוא לו גיבור־על זה רחוק מהמציאות, אל־גיבור זה יותר מדויק. הוא בעיקר מנסה לשרוד את מה שנפל עליו, וליישר מחדש את החיים. היחיד שמאמין בו ומנסה להפוך אותו לגיבור־על 'אמיתי', עם כל הקלישאות, זה ילד מחונן בן שמונה, פריק של קומיקס. כן, לילדים העולם נראה הרבה יותר מגניב… עד שאנחנו מכבים אותם".
אסף מדגיש ש"סלולריש" אינו ספר על גיבור-על. הוא אמנם משתמש בכלים מהז'אנר ובמבנה, אבל בוחן באמצעותם את החיים המודרניים, בונה רומן רב רבדים, ומביא דרכו סיפור אנושי, מצחיק מאוד אך בו בזמן נוגע ללב.
"מתחת להומור, לעלילה, לדמויות ולעולם הקצת שונים שכתבתי, נמצאת בדידות – וזו מהות הספר. אני חושב שדווקא בעולם כל כך מחובר תקשורתית, הבדידות הרבה יותר חזקה. כי זה בולט, זה מול הפנים שלך, איך "כווולם" מתקשרים זה עם זה, משתפים, נהנים, ואתה לא".
קשה להתחמק מהביקורת שעוברת בספר. על תאגידים, תרבות הצריכה…
"אנחנו חיים בתוך אבסורד אחד גדול, ולא ממש צריך להתאמץ בשביל לשקף אותו. 'שומעים אותך. מקשיבים לנו' זה הסלוגן של חברת הסלולר בספר, וזה תופס לגבי כל כך הרבה גופים בארץ. כתבתי את זה בסיטואציה אחרת, אבל תסתכלו מה קורה היום עם משבר הקורונה. זה מצב שלא משתנה, וכולנו יודעים איך אדם בודד יכול להימחץ בין המנגנונים ברגע. תאגידים, מדיה, ממסד רפואי – צחי המסכן חוטף מכולם. נשארים לצדו רק מחלקי עיתונים ואנשי אוטו זבל, אנשי השוליים. ממש התעללתי בו, מסכן, אבל נתתי לו סוף מזכך. הלוואי שגם במציאות נקבל משהו כזה".
"בסוף הספר הזה, הכאבים ייעלמו"
"אם היה לי חלום בחיים, זה היה להיות רוקסטאר", אסף מספר. "מגיל צעיר ניגנתי. בתיכון הייתה לי להקה, ואחרי השירות הצבאי, ועבודות זמניות כמוכר נעליים ועוזר נגר, טסתי לניו יורק, אופטימי ונאיבי כדי להגשים את החלום. ומהרגע שהגעתי עשיתי הכל – חוץ ממוזיקה. הייתי בחרדה קיומית, עבדתי במובינג ובקיפול חולצות ואמרתי שאחרי שאסתדר אעשה מוזיקה. ואז נעלם הקול. לחלוטין. קצת אחר כך התחילו כאבים משתקים מהצוואר ומעלה. שורה של רופאים, בדיקות והדמיות אמרה שהכל בסדר. והכל היה בסדר… חוץ מכאבים משתקים מהצוואר ומעלה, וזה שלא יכולתי לדבר. חוסר הוודאות, חוסר האונים, פחד, אפלה… זה מה שעובר על צחי בהתחלה, האצבעות רעדו לי כשכתבתי את זה. רק בדיעבד הבנתי ששמתי את הבעיות שלנו על אותה סקלה, תקשורת, אבל משני הקצוות: אני הייתי מנותק – הוא הכי מחובר שאפשר. התוצאה כואבת בשני המקרים".
איך זה עבר?
"קראתי ספר של שדרן הרדיו המיתולוגי האוורד שטרן. כן, זה עם הפה הגדול והמלוכלך. הוא סיפר על כאבי גב מטורפים מהם הוא סבל, ושבזכות פרופסור מסוים, הבין שזו הייתה בעיה פסיכוסומטית – והחלים. קניתי ספר של אותו פרופסור, שמבטיח בהתחלה שאם תיקרא את הספר ותעשה את תרגילים שכתובים בו, הכאב יעבור. וכך היה. ברגע שהצלחתי לרדת לשורש הבעיה, להתעמת עם זה ולהכיר בזה, לא היה טעם לסימפטומים שהמוח המציא. אז הכל עבר".
כשבוחנים את כל מה שהביא לכתיבת "סלולריש", הנושאים בהם הוא עוסק והמטען שאסף נושא, קל להבין מדוע הספר נוגע ללב ומרגש.
