מאת: זהר נוי צילום: עידית פלד גרוס
רומן מחוץ לנישואין, ילדה שגדלה עם הרבה שאלות מוסריות ורומן ביכורים שמעז לשאול את מה שלא נעים לשאול. איך מגיבים לגילוי שמשנה את כל מה שידעת על חייך? השופט בדימוס פרופ' עמנואל גרוס משיק את הספר "היכרות מאוחרת"
המשפטן פרופסור עמנואל גרוס (77), הוא מורה, חוקר בתחום המשפטים ופעיל זכויות אדם שמעורר שיח ועניין בכל התבטאות שלו. ספרו החדש "היכרות מאוחרת" (הוצאת ספרי ניב) הוא סיבה טובה להיפגש ולדבר על צדק, על מוסר ועל זכויות אדם בחברה שמאתגרת את הנושאים האלה חדשות לבקרים.
עלילת הספר
"בספר כמה וכמה דברים: קודם כול חיפשתי לכתוב סיפור על דרמה אנושית – סיפור מהחיים שיש בו תובנות שאפשר ללמוד מהן. כך בניסיון לחפש סיפור מהחיים – דרמה שתשקף אירוע. הגעתי לאירוע שהוא בהחלט מתרחש מפעם לפעם בקרבנו: רומן מחוץ לנישואים שיכול כמו במקרה של הסיפור בספר להוביל לתוצאה שאכן התרחשה – בת זוג נכנסה להיריון. ברוב המקרים בן הזוג יודע על ההיריון ושניהם מחליטים אם להמשיכו או לא. המיוחד במקרה הזה הוא שבת הזוג לאחר שגילתה שהיא בהיריון וכבר נפרדה מבן הזוג החליטה להשאיר את העובר ולא לספר לו כי היא חששה שאם תספר לו הוא ילחץ עליה להפיל, דבר שהיא בשום אופן לא רצתה. במחשבה שזה לא הוגן מצידה להפיל עליו את התוצאות החליטה ללדת את התינוקת לבד. הקשר ביניהם נותק וכל אחד בנה את חייו. הילדה נולדה לאם יחידנית וכעבור כשנה מצאה האם בן זוג חדש שאימץ את הבת כבתו. שנה לאחר מכן נולד להם בן משותף. הילדים גדלו יחד ואף אחד לא ידע שהם לא מאותו אב. הטוויסט בעלילה קורה כשהילדה – נורית בת ה-25 למדה משפטים ואחד המרצים שלה למשפט פלילי היה אביה הביולוגי בלי שידעה. האימא שהייתה חולה בסרטן סופני החליטה ליידע את האב לפני מותה ולתת לו להחליט אם לספר לבתו. באותו שלב בחר לא לספר לה, אך לאחר מותה כשמצפונו נוקף בו החליט כן לגלות לה".
הגילוי הדרמטי נחת על נורית כמו פטיש. נורית שהייתה סטודנטית צעירה הגישה למורה שלה מכתב. הוא שאל אותה בתמימות מי אימה, "אריאלה וקס", השיבה. בהתחלה לא צלצל השם באוזניו, אך שניות ספורות לאחר מכן היכה בו הזיכרון – קשר ישן, פרידה ואז מכתב.
מתוך הספר: "נורית, יקירתי, את יכולה לתאר לעצמך את השוק שחטפתי למשמע דברי אמך. את גם יכולה לחבר אחת ועוד אחת ולהבין שאני אביך".
כך במשפט אחד נשמטה הקרקע מתחת לרגלי השניים. בספרו החדש "היכרות מאוחרת" נוגע פרופ' עמנואל גרוס בדיוק ברגעים האלה בהם פוגשים החיים האישיים את השאלות המשפטיות והמוסריות הקשות ביותר.
פרופ' עמנואל גרוס מספר את סיפורו של שמואל – אב שמגלה את קיומה של בתו רק כעבור 25 שנה ומוצא את עצמו לא רק מתמודד עם המשמעות של הגילוי, אלא גם עם העובדה שהוא המורה שלה. זהו סיפור סוחף שמציף דילמות עמוקות ומציג את המחיר האישי של החלטות משפטיות ומוסריות.
הוא גם משרטט בספר את ההתלבטויות של נורית שמוצאת את עצמה בין עולמות – בין המשפחה שגידלה אותה לבין האב הביולוגי שזה עתה הכירה, בין הרצון לדעת את האמת לבין הפחד מהשלכותיה. ההלם לא פוסח גם על בני המשפחות האחרות ששואלים את עצמם מה יקרה אם לפתע "יוכנס" אדם זר למארג המוכר של חייהם.
פרופ' עמנואל גרוס לא מסתפק ברומן הזה בדרמה המשפחתית, אלא הוא שואב את הקורא אל ליבה של מחלוקת משפטית וחברתית: למי יש זכות על העובר? האם לנולד יש זכות לדעת מי הם הוריו? האם חובה על אם לגלות לילד מי אביו? מה הן זכויות המאושפזים בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים? למי הזכות על זרע בן הזוג לאחר מותו? שאלות אלה שגרוס מציף בין השורות ובאופן ישיר הופכות את הקריאה לחוויה שמעבר לסיפור, לדיון רעיוני עמוק שממשיך ללוות את הקורא זמן רב אחרי סיום קריאת הספר.
למרות ניסיונו העשיר זהו ספר הביכורים שלו – חלום ילדות שיצא סוף סוף לאור. לדבריו דווקא ההמתנה הארוכה של יותר משבעים שנה אפשרה לו להביא אל הכתיבה עומק, תובנות ובשלות רגשית ומשפטית.
ספר קצת על תהליך הכתיבה – הבנתי שלקח לך הרבה זמן לכתוב את הספר, למה?
"שאלה טובה. לפני קצת יותר משלוש שנים החלטתי לנסות להגשים שאיפה שהייתה לי לכתוב ספר פרוזה. מה גרם לי להגיע להחלטה הזאת ולמה אחרי כל כך הרבה שנים, כי עד לפני שלוש–ארבע שנים הייתי כמובן עסוק בבניית הקריירה האישית שלי כייעוד במקצוע המשפטים והקדשתי כמעט את כל הזמן לכך והייתי עסוק בעיקר בכתיבה משפטית. לאורך כל השנים ובמקביל זכרתי שאני רוצה לנסות את כוחי גם בכתיבת פרוזה. לפני שלוש שנים כשהגעתי למסקנה שאני כבר בשיא הקריירה המשפטית שלי ורק אז יכולתי להרשות לעצמי לקחת הפוגה מהכתיבה המשפטית ולנסות את כוחי בכתיבה אחרת. אז התחלתי לבנות את הספר שאנחנו מדברים עליו. בדיעבד טוב שהמתנתי. ניסיון החיים והידע המשפטי אפשרו לי לכתוב את הספר הזה באופן שלא הייתי מסוגל קודם. לא כתבתי שלוש שנים ברציפות, כתבתי בעיקר בהפוגות כשנחה עליי ההשראה. בכתיבה משפטית יש לי יכולת הרבה יותר טובה לחתור למטרה. בכתיבת הפרוזה זרמתי עם הסיפור והסיפור לקח אותי".
המתח בין צדק לאהבה
פרופ' עמנואל גרוס לא מציע בספר תשובות קלות. הוא בוחן את המתח בין מה שצודק בעיני החוק לבין מה שנכון בעיני הלב, למשל הוא מתאר סצנה שבה האם שוקלת אם ליידע את האב בזמן ההיריון – החלטה שתשפיע על חיי כולם: "האם ראוי להביא ילד לעולם שלא ידע את אביו? האם זה הוגן ללדת את ילדו של אדם שלא יודע כלל שהוא האב? האם לאב אין זכות לדעת על העובר?".
ובצד המשפטי הטהור מופיעה הכרעת דין דרמטית: "בית המשפט פסק כי רק לאישה יש זכות על זרע בעלה ולאף אחד אחר זולתה אין מעמד בנושא זה".
למרות שהעלילה היא בתוך מערכת יחסים ספציפית המסרים שלה רחבים בהרבה. גרוס נוגע בסוגיות של: חופש בחירה, אחריות הורית, סודיות וכמובן הזכות לדעת את האמת. הוא גם לא נרתע מתיאורים טעונים רגשית כמו מחשבותיה של נורית שמתחילות להידרדר למקומות אפלים: "התחלתי לשמוע את קולה של אימא שפוקדת עליי לשים קץ לחיי ולהצטרף אליה בעולם האחר".
איזה מסר אתה רוצה להעביר באמצעות הספר?
"יש כמה מסרים. קודם כול הילד שנולד מחוץ לנישואים הוא האחרון שצריך לסבול מהעובדה הזאת. לילד יש את מלוא הזכות להכרה וגם לדעת מי ההורים המעורבים. בחיים מבחינתי כל ילד זכאי באופן מוחלט לדעת שהוא נולד מחוץ לנישואים ולדעת מי מעורב".
מה חשוב לך שייקחו מהספר?
"העלילה בספר היא דמיונית, אבל היא מבוססת על מציאות שיכולה לקרות. באמצעות הקריאה תנסו ללמוד מה נכון ומה לא, מה צודק ומה לא, מה חוקי ומה לא. חשוב לי שאנשים שמעורבים ברומן מחוץ לנישואים ייקחו בחשבון את תוצאות המעשה. אם יגיעו למצב של היריון כולם צריכים לדעת ולהסכים מה יקרה הלאה – המשך ההיריון או הפסקתו עליהם להיות בהסכמה של שני הצדדים".
אי אפשר לראיין את פרופ' עמנואל גרוס בלי להזכיר את הרקע המרשים שלו על כס השיפוט: סגן נשיא בתי המשפט ביהודה ושומרון, שופט במערכת בתי הדין הצבאיים, נשיא בית הדין הצבאי של פיקוד הדרום. במקביל להוראה באוניברסיטת חיפה כמרצה למשפט פלילי ולדיני ראיות לימד פרופ' גרוס גם במכללות רבות וביניהן מכללת קריית אונו, המרכז הבין תחומי ובית הספר למשפטים במכללת נתניה. גרוס משמש גם כיו"ר משותף של הפורום למשפט וחברה במכללה זאת.
סוף פתוח, מחשבות סגורות
עמנואל גרוס הקדיש את הספר לאשתו דינה עימה הביא לעולם שני ילדים – עידית ויהונתן. הוא חותם את הספר בפרק "הדפיקה בדלת". זהו רגע שמותיר את הקורא עם שאלות פתוחות ועם תחושת המשכיות. אין כאן סגירת מעגל הרמטית, אלא הצעה להמשיך לחשוב, לדון, ולשאול. בכך מצליח פרופסור עמנואל גרוס להפוך סיפור אינטימי ומשפחתי לדיון ציבורי רחב בו המוסר, החוק, והלב משמשים בערבוביה וכל אחד מאתנו נדרש לבחור את העמדה שלו.
הספר "היכרות מאוחרת" זמין גם בחנויות הספרים המקוונות
