כמו בכל חודש אני מצליחה לאתגר את מומחי המגזין אך עם זאת גם מאתגרת את עצמי. נושאי החודש היו כדור פורח, בובות וחברים. האמת היא שיכולתי להתחבר לכל אחד מן הנושאים מנקודת מבט שונה אך לבסוף החלטתי ללכת על החברים.
נושא החברות הוא עקרוני מאוד אצלי. יש לי כל מיני סוגי חברים כנראה כמו שלרובנו. ישנם את חברי העבודה, חברי הילדות, חברים משותפים לי ולבן זוגי וכמובן חברים שהם רק שלי. אבל האם אנו לא טועים? האם חברי העבודה הם חברים כמו חברים שהם רק שלי? בטור הזה אשמח לבדוק את זה קצת יותר לעומק. לדעתי חל בלבול בהגדרות. מהי באמת חברות לפי הגדרה במילון?:
- אדם קרוב שהוא לא בן משפחה: רע, ידיד.
- מי שמשתייך לקבוצה, מועדון, ארגון ועוד.
- .שותף לאותה מסגרת, עמית.
- בן זוג, ידוע בציבור.
- פנייה ידידותית או לא רשמית לגבר.
לגבי חבר הוא אדם שמלווה אותי לאורך זמן, שמקשיב לי, שדואג לי ברגעים הקשים ושהוא עבורי סוג של עוגן וכל זה כמובן בלי שיפוטיות. מי שחבר שלי יכול גם להגיד לי את כל מה שהוא חושב עלי בלי פילטרים. כל זה נכון גם לגביי כלפי החברים שלי.
המון פעמים שואלים אותי איך אני מצליחה להחזיק בחברויות לאורך שנים רבות. תשובתי היא שחברות זה בדיוק כמו כל מערכת זוגית. זה דורש מאיתנו השקעה, קבלת האחר, הקשבה וזמינות, והכל מתובל ללא שיפוטיות או אינטרס אישי.
בוא נעצור רגע – לא כל אדם שאני מתקרבת אליו הופך מיד לחבר שלי. אני אדם שמוגדר מאוד חברותי. אנשים אומרים שנעים להיות בקרבתי, שאני סוג של בית ונותנת לאחר הרגשה של שייכות.
לאורך השנים הבנתי שהחברים האמתיים מתגלים ברגעים הפחות טובים שלנו. כן, כן, החברות האמתית מתגלה כאשר אנו נמצאים כמו שאני נוהגת להגיד: למטה.
הציפיות שלי מחבר הן אותה התחייבות שאני שמה בקשר שלנו, אל תבינו אותי לא נכון, גם עם חברי אמת מותר לנו לא להסכים ואפילו מדי פעם גם לריב.
במהלך השנים אספתי סביבי חברים שמלווים אותי, ישנם גם כאלה שהיו חברי לתקופה, שעזרו, תמכו ועם הזמן הנושאים המשותפים הלכו ופחתו, אך אני לא שוכחת וכמובן לא אשכח מה אותם החברים עשו עבורי ותמיד יש להם בליבי מקום שמור ואם יבוא יום והם יצטרכו את עזרתי אני אתייצב מיד לצידם.
כיום אני יכולה לספור על שתי ידי את חבריי, אל תטעו אני מכירה לא מעט אנשים שכייף לי לפגוש, לעשות עמם עסקים ותמיד אהיה מוכנה לעזור להם אך להם לא אוכל לחשוף את כל סודותיי, מכאוביי או להראות להם את הצדדים האפלים שלי .
חשוב לזכור שכולנו זקוקים לחבר אמת, אדם שנוכל לפנות אליו בכל רגע נתון ולדעת שהוא שם עבורנו.
הרשו לי לסיים בשיר מתוך הספר"בוא אל ההרים, חבר" מאת סוזן פולי שוץ – הוצאת:ש.פרידמן בע"מ
"הבדידות נכפית על האדם על ידי עצם אופיה של החברה.
אבל אם אתה פוגש אדם שאינו מקנא,
אשר מאמין ואוהב עוד דברים מלבד את עצמו,
טוב תעשה אם תציע לאדם הנדיר הזה חברות לכל החיים "
