אי אפשר לסבול – מטבע לשון שמשמשת אותנו בכול הזדמנות ובכל מצב שלא רוצים בקיומו או בנוכחותו של משהו בחיינו כמו אי אפשר לסבול אותו /ה מדבר כך, או אי אפשר לסבול את הממשלה הזו, אי אפשר לסבול את המשפחה הזו, את ההיריון הזה, האוכל הזה, העובד הזה…וכך הלאה. ביטויה הקיצוני של תחושת הסבל היא מצוקה עמוקה פיזית ונפשית שמאיימת לא רק על תחושת הרווחה האישית, היא גם מאיימת על הקיום האישי ממש.
פרופ' ויקטור פרנקל זיהה ש"משמעות החיים מחזקת את רוחו של האדם ומאפשרת לו לעמוד ברגע האמת מול מצוקותיו ולהתמודד איתן"
פרופ' פרנקל פיתח את השיטה הטיפולית הידועה בשמה "לוגותרפיה"- המתרכזת במשמעות ההוויה האנושית ובחיפוש האדם אחר המשמעות של חייו. לדבריו הכוח המניע העיקרי של האדם היא השאיפה לפשר, האדם חי ונלחם למען ערכיו ואמונותיו. מי שאין לו או מרגיש שאין משמעות למה שהוא עושה, הוא למעשה חי בתוך ריק קיומי, מצב בו הקיום האישי משולל משמעות ומשולל ערכים שלמענם הוא יקום ברצון לעמלו כל בוקר. תחושת הריק שממלאה את האדם מייתרת כל ערך למעשיו ומכאן אין תקווה לעתיד, חייו אפופי פסימיות. האדם הזה בעת סבל ומצוקה פזית, שביטויה הקיצוני כפי שאנו יודעים היה בתקופת מלחמת העולם השנייה – השואה – סיכוייו לשרוד יהיו נמוכים. ואל לנו לשפוט או לבקר את אלה שמדורי הגיהינום שעברו אין להם אח ורע, בואו נביט על מצבים הרבה יותר פשוטים בחיינו כאן מסביבנו. נוכל מיד לזהות את אלה שסף הכאב והסבל לכאב הוא נמוך מאד, אלה שסבלם לא עמד להם ונכנסו לדיכאון, התמכרות ל…, ואפילו נטלו את חייהם בידיהם. כמו שניטשה אמר:"מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך"
פרופ' פרנקל מתאר קשר הדוק בעליה בתמותה במחנה הריכוז בין חג המולד לראש השנה הנוצרית בשל תקווה וחלום של האסירים להשתחרר מהמחנה לקראת ראש השנה, חלום שלא התגשם ובמקומו באו הייאוש והאכזבה, הגוף נחלש והמערכת החיסונית הייתה בשפל ולא יכולה הייתה להתגבר על המחלות שתקפו אותם. אלה במהרה מצאו את מותם.
האדם אם כן הוא יצור שכל מערכותיו קשורות קשר הדוק זו בזו, משפיעות ישירות על מצבו הפיזי והמנטלי.
כפי שאנו רואים במצבים שונים האדם בוחר איך הסבל ישפיע עליו בהתאמה ישירה לערכיו, לאמונתו ולמשמעות חייו.
אם כן האם האדם נולד לסבל? מוזמנים להגיב ולהציג עמדתכם בנושא.
דליה שגב פרץ
מאמנת אישית
