אביטל גרינשטיין-ניצן
יין אינו רק משקה – הוא סיפור. ובארץ כמו שלנו, כל בקבוק הוא עדות לחיים, לדרך, לחלום.
בכל פעם שאנחנו פותחים בקבוק יין ישראלי, אנחנו מקבלים הזדמנות – להרגיש את הרוח של האדמה, לשמוע את הלחישות של הכרמים בלילות חמים, ולהיות חלק מהפסיפס האנושי שמרכיב את תרבות היין המקומית.
העשור האחרון סימן כיוון ברור: היין הישראלי כבר לא מבקש אישור – הוא עומד בגאון על המפה הבינלאומית. מהגליל ועד הר הנגב, מיקבים קטנים עם נשמה גדולה ועד יקבים מבוססים עם חזון, כולם פונים אל עבר איכות, חדשנות, אבל גם שורשיות. התססה בטבע, חקלאות בת-קיימא, ענבים מקומיים – אלה כבר לא טרנדים, אלא מגמה עמוקה.
ובתוך כל השינויים האלה – יש גם המשכיות. הדורות החדשים של הייננים ממשיכים את הדרך שסללו קודמיהם, שומרים על מסורת תוך שהם יוצקים לתוכה משמעות חדשה. כל דור מביא איתו פרשנות שונה לאותו מרקם של אדמה, זמן ואדם – ויחד הם יוצרים סיפור שאין לו סוף.
יין ישראלי הוא בעיניי לא רק תוצר של גפן ותסיסה – אלא מראה. דרכו אנחנו מביטים על עצמנו – על הכמיהה לביטוי מקומי, על הרצון להתחבר לשורשים, על התקווה שמה שהיה, ממשיך להתקיים, משתבח, מתפתח – ממש כמו יין טוב.
