"אני לא יודע/יודעת לשחק עם ילדי"

לא פעם אני נפגשת עם הורים שאין להם זמן, חשק או סבלנות לשבת ולשחק עם ילדם. לרוב הם מפחדים לגלות זאת וחשים בושה ואי נוחות בגלל זה. הסיבות רבות אך אין לא מצליחים למצוא את הסיבה המדוייקת.
איך אפשר לעזור להם?
חוסר רצון לשחק עם הילד לא מצביע על אי אהבה אליו. ניתן לקיים כל פעילות אחרת כמו ביקור בפארק שעשועים, הכנת עבודת יצירה משותפת או אפילו קריאה של סיפור. למעשה כל פעילויות אלו הן זמן איכות עם הילד.
כיום ההורים עובדים וצריכים גם לנהל משק בית במקביל, לכן לא תמיד יש להם חשק וסבלנות להתיישב ולשחק במשחק שאין להם עניין בו .ישנם גם הורים שהוריהם בילדותם לא ישבו איתם לשחק ולכן הם חוזרים על אותו דפוס פעולה. להורים יש כמובן זכות להחליט מה מתאים להם, לכן אם האמא לא יכולה לשחק עם בנה במכוניות אז אולי האבא יוכל, או חברים וגם רצוי שהילד ילמד לשחק כשאין אף אחד בסביבתו.
האם זמן משחק עם האמא חשוב או לא?
המשחק הוא מקור לתרגול התנהגויות חברתיות אצל הילד. לדוגמא כשילדים משחקים עם בובות למעשה הם הופכים בעקיפין להורים ומזדהים איתם. כשמשחקים משחק קופסא הילדים חייבים למלא אחרי חוקי המשחק בדיוק כמו בבית ספר וכו'. חוקים אלה גם גורמים להם לכבד את חבריהם, להקשיב להם וכמובן שיכבדו אותם.
משחקי תפקיד מעודדים אצל הילדים את הדמיון והיצירה. משחקים אלה גם מפתחים את קישורי השפה, המוטוריקה העדינה ועוד…
לכן חשוב שאחד מההורים ישחק עם הילד. כל אחד יכול לבחור את מה שהוא אוהב ולהקצות לזה זמן. אין צורך בפעילות ארוכה. אפשר לבחור משחקים קצרים שגם ההורה וגם הילד ימצאו עניין בו.
חשוב שהילדים ישחקו גם עם מבוגרים וגם עם ילדים כדי לפתח את הקישורים החברתיים והקוגנטיביים.
ישנם ילדים שמאוכזבים מכך שהוריהם לא משחקים איתם במיוחד אם הם פגשו הורי חבריהם שכן משחקים. אפשר לספר לילד שאנו לא כל כך אוהבים לשחק אבל באותה נימה להוסיף שאנו אוהבים מאוד לעשות פעילויות אחרות משותפות.
האם אפשר "ללמוד" לשחק עם הילדים?
כמובן שאפשר – פשוט לשאול את הילד "תראה לי איך משחקים"
ולסיום חשוב לקבוע אפילו ביומן פגישות עם ילדיכם, פגישות שבהם תחליטו על דברים שתעשו יחד. בהתחלה זה יראה מאולץ אבל עם הזמן זה יהפוך להרגל מהנה. ודבר אחרון אליכם: "כייף לפעמים לחזור ולהרגיש ילד"