החשיבה שלי בכל נושא מתחילה, בדרך כלל,
מהשורש של המילה המרכזית.
במקרה הזה, "אני והשליטה", שתי מילים הן מרכזיות
במידה רבה.
אתייחס תחילה למילה השנייה:
• שלט – מורה דרך, שריון ועוד;
• תוספת אות "י" הופכת אותה ל-שליט;
• "ה" בסוף עושה התמרה של המילה
ל – עליונות, בעלות, שלטון ומובנים דומים.
כשאני מתייחסת למילה "אני" כאחת האפיונים שלי בגלגול הזה
(בוגרת, אימא, מורה, בת של…, סקרנית, אמפתית וכדומה), כלומר נמצאת
בתודעה יומיומית של אחת הדמויות האלה, השליטה שלי בסיטואציה כלשהי,
במובן היכולת לקבוע תוצאה הרצויה עבורי, היא מוגבלת למדי.
כל מה שבשליטתי הוא רק לעשות השתדלות מרבית
ולשחרר שליטה על התוצאה.
ורק כשאני מחוברת לעצמי, כלומר כאשר "אני = הנני",
הופכת לאחת עם העולם, ביכולתי לפעול בהרמוניה עם העולם
ולהיות שותפה בתהליך הבריאה.
