התרגום הוא תהליך מרתק ומורכב – זהו ריקוד מתוחכם בין שפות, הדורש מודעות חדה לניואנסים, להקשר תרבותי וליופי הטמון הן בטקסט המקור והן בטקסט היעד. אנו יכולים לחקור את התרגום דרך עדשות של העצירות, צבעים וגוונים ושפע – כל אחת מהן משמשת כמטפורה המנחה אותנו דרך המורכבות והעושר של תהליך התרגום.
כל מתרגם נתקל ברגעים שבהם התהליך חייב לעצור – הזמנה לעצור ולשקול את השלכותיהן של בחירות לשוניות, את המשמעות התרבותית מתחת לפני השטח, ואת הטון המתאים לקהל היעד.
כשמתרגמים נתקלים במונח או ביטוי שנראה פשוט, חיוני לעצור ולהעריך את ההקשר שלו. לדוגמה, ביטויים אידיומטיים נושאים לעיתים קרובות משמעויות שאובדות בתרגום ישיר. על ידי עצירה, מתרגמים יכולים לחקור חלופות המעבירות את המסר המיועד מבלי להקריב בהירות או השפעה. מה שמהדהד אצל קוראים בתרבות אחת אולי אין משמעות בתרבות אחרת.
גוונים: אם העצירה מבטיחה דיוק, הצבע והגוונים הם מה שמעניק לתרגום חיים ותוססות. תרגום טוב אינו רק דיוק; הוא מהדהד. התרגום כולל העברת גוונים רגשיים וגווני משמעות שמילים יכולות לשאת. בדיוק כמו שאמן בוחר צבעים לציור כדי לעורר רגשות ספציפיים, מתרגמים חייבים לבחור את מילותיהם בתבונה על ידי ערבוב ושילוב של צבעים לשוניים כדי לשחזר לא רק את התוכן אלא גם את הפלטה הרגשית של הטקסט המקורי.
שפע מתייחס לעושר השפה ולמספר הפרשנויות הקיימות בתוכה. שפה היא ישות חיה, מלאה בשכבות של משמעות שעוצבו על ידי היסטוריה, תרבות והקשר.
הוא מופיע בצורות מרובות. ראשית, יש התרבות של בחירות התרגום – כל מתרגם מביא את הפרשנות, הרקע התרבותי והחזון היצירתי שלו לאותו טקסט. למתרגם, כמו שף מיומן, יש שפע של מרכיבים ממה לבחור, והמומחיות שלו טמונה בבחירת השילוב המדויק שייצור את הטעם הרצוי.
לסיכום: הדדיות בין הפסקות, צבעים וגוונים ושפע חושפת את הטבע החיוני של התרגום. זה לא עניין של השגת שוויון מושלם – מטרה בלתי אפשרית – אלא של יצירת גשרים של הבנה על פני התהומות שבין חוויות אנושיות.
