אילו הדרך שלי הייתה שונה ….

לפני שתים עשרה שנה מונה ואני חשבנו לעשות יחד ספר בישול. חלוקת התפקידים הייתה שהיא
תהיה אחראית על העיצוב ואני על כתיבת המתכונים.
קצת לפני הכנו עבור חברינו מארז מתכונים שזכה לשבחים.
אבל אתם יודעים רצונות לא תמיד תואמים את המציאות.
באותם הימים אמי נפטרה ובמקום ספר בישול נולד המגזין מדור לדור.
מה שאתם לא יודעים הוא שעבורי הכתיבה היה סוג של עונש! כן כן! עונש! מפתיע, לא?
רובכם תרימו גבה ותגידו, לא מסתדר לנו הסיפור הזה הרי אני תולעת ספרים, יודעת להתבטא בצורה רהוטה ועם זאת, עבורי הכתיבה הייתה פשוט דבר בלתי נתפס. למה, תשאלו?אולי כי עברית
אינה שפת האם שלי, אולי מפני שאני פרפקציוניסטית והכל צריך להיות מושלם, יכול להיות גם שעבורי כתיבה היא סוג של חותם שלא ניתן למחוק… איני יודעת, אולי גם וגם. כתיבת המתכונים לא מהווה עבורי איום כי בכתיבת מתכון אני לא חושפת שום דבר על עצמי.
אט אט שכנעו אותי להתחיל לכתוב טורים על אהבתי השנייה – עולם המשחקים. גם כאן מה שחשפתי יותר היה הידע שלי, אך בכל טור שכתבתי התחלתי לחשוף חלקים מן האישיות שלי, מן הרגשות שלי. להפתעתי הביקורת שקיבלתי הייתה שאני כותבת יפה מאוד…
לפני שנה וחצי אבי נפטר ובי משהו נפתח. התחלתי לכתוב מהפן האישי שלי ולחלוק עמכם קוראי מדור לדור את החוויות שלי ואת התחושות שלי. אני חושבת שכל אחד ואחת צריך לחוות דבר אחד או שניים כדי להיפתח ולהרגיש מספיק בוגר להתגבר על כל המחסומים.
כל אחת ואחד מאיתנו עובר דרכים מפותלות במהלך החיים. כל דרך מלווה ברגשות וצבירת זיכרונות ובעזרתם אנו מפתחים את הביטחון העצמי והבגרות שלנו. בעזרתם אנו מעצבים את האישיות שלנו הייחודית רק לנו.
הדרך שעברתי מילדותי ועד היום, לרבות צבירת הכישלונות ובל נשכח את ההצלחות, קרוב לודאי שתרמו להתפתחות הכתיבה שלי.
ברצוני להודות כאן לכל אלה שתרמו, עודדו ודחפו אותי לכך.
בחצי שנה האחרונה מה שהיה נראה בגדר חלום הפך למציאות, פרסמתי את ספר הבישול השני שלי "חורף צרפתי במטבח שלך" בו 57 מתכונים יחודיים שלי.
צפויים עוד המון הפתעות והרפתקאות בדרך שלי ולבטח גם תשמעו עליהם.
נ.ב המכתביה שמופיעה הפעם בטור שלי היא מכתביה (ecritoire) שהייתה בבית סבתי והגיעה אלי לאחר מות אבי. חפץ שרציתי מאוד לשמור עליו ועבורי הוא מסמל חלק מדרכי.