שחרור זו מילה שמעידה על חופש, בחירה, בודאי בימים אלו יש לה קונוטציה מאוד משמעותית.
בימים כתיקונם, שחרור זה מקום בריא ונכון, מקום שטוב לנו בו, שאנו עצמאיים שמחליטים מה לעשות, מתי ואיך.
אנו יכולים לפגוש את המושג הזה בתחומים רבים, ואני כמובן אשייך אותו לתחום המשפחה. אתייחס לשני נושאים:
- בית ההורים – מה אני לוקחת ומה אני משחררת
- כיצד ומתי אני משחררת כהורה
בית ההורים מעצב אותנו, משריש בנו ערכים ודפוסי התנהגות שמלווים אותנו בחיינו. ההורים מהווים מודלינג עבורנו במעשים ובמילים. אנו קולטים את האווירה בבית, את השפה המילולית ושאינה מילולית, איך אבא מסתכל על אמא, איך אמא נושקת לאבא, איך הוא מחייך וכך הלאה. כן, יש בתים ומשפחות בהן השפה התקשורתית נעימה פחות, לא נותנים מקום של כבוד, משתמשים במילים פוגעות, מרימים את הקול, לעיתים את היד ומעבר לכך, ואנחנו בתווך. במציאות שלנו יש ילדים המוצאים מהבית לטובתם למקומות שונים על מנת לאפשר להם לגדול בסביבה בריאה יותר, יש ילדים רבים שחיים בבית והם יודעים שמה שראו בבית לא יהיה בבית שהם יבנו.
כשאנו בוגרים, בונים את המשפחה הגרעינית שלנו עם בן/בת זוג, אנו בוחרים מה לשמר מבית ההורים ומה לשחרר. לעיתים הדפוסים נטועים בנו ללא רצוננו, לשם כך ניקח עזרה מקצועית שתעזור לנו לשחרר. כמובן שיש דברים אותם אנו נרצה לשחזר, דברים שמלווים אותנו, שאנו אוהבים אותם וכנראה נעביר אותם לדורות הבאים.
המסר החשוב הוא, שהבחירה בידיי – אני מחליטה מה לשמר ומה לשחרר.
כיצד אני משחררת את הילדים? לפני הכל, זה לא פשוט בכלל!
יש מסגרות בהן הדבר נכפה עלי, וגם אז זה לא פשוט.
ילדים שיוצאים מהבית בגיל צעיר לפנימייה מסיבות שונות, לאו דווקא בעיות בבית, מיקום מגורים, מבחר מגמות, כישרון מיוחד, הלב נחצה. השלב המשמעותי, היציאה הראשונה מהבית בדר"כ היא היציאה לצבא. אתה לא קובע, הילד הולך למסגרת בה החוקים שונים, יש לו מי שקובע מתי ילך לישון, מה יעשה, כמה ירוץ. אתה מפקיד את היקר לך מכל בידי אחרים.
אח"כ הטיול הגדול – יש הורים שלא ישנים, יש הורים שעוקבים אחרי המסלול של הילדים (היום התקשורת מקלה פלפונים ועוד) ואחרי הטיול, מתחילים החיים של הגדולים. לימודים, החיפוש מה אני רוצה להיות, היציאה לחיים.
יש ילדים שנשארים עד גיל מאוחר יותר בבית אבל בגדול, פה מתחילות השאלות – עד כמה אני דואגת?
האם אני סומכת?
האם אני מתזכרת?
נכון שלכל ילד משחררים את היד בקצב אחר, כי כל אחד שונה, אך עלינו לתת את הדעת איך אנחנו מוציאים את ילדינו ולחיים – עצמאיים, מסתדרים או תלותיים, זקוקים לנו, ואיך אנו דואגים להיות שם, אך לדעת להעביר את האחריות אליהם.
