חג של אור, גבורה. ובעיקר ניסים, שלא היה סיכוי קלוש להתרחשותם. קומץ של יהודים ממשפחת הכהונה, הרחוקים מידע והוויי מלחמה כרחוק מזרח ממערב, מצליחים לאגד עוד כמה עשרות 'לאפלאפים' לא יוצלחים כמותם וביחד הם מצליחים להלחם ולגרש את הצבא היווני הנאור, האדיר ומלומד המלחמה.
רבים נפלו ביד מעטים.
טמאים ביד טהורים.
רשעים ביד צדיקים.
וזדים ביד עוסקי תורתך.
המעניין בכל המסורת שבידינו הוא מי שהדליק את אש המרד.
מי הבעיר את הבערה הראשונית?
מי הצית את הגפרור הראשון של המהפך מיאוש נורא לתקווה?
היו אלו שתי נשים אמיצות וגיבורות רוח. שביכולות לחימה המיוחדות לבנות מינן, השתיים האלו הבעירו את צעירי כל העם.
הראשונה על ידי שהתערטלה מבגדיה.
והשניה על ידי שלבשה את בגדיה המהודרים ביותר ויצאה למשימה זרה לה לחלוטין.
כלי זינה הם אומץ, פחד וסל מלא באוכל גורמה ויין משובח.
שתיהן יצאו לבד. מבינות שהן צריכות לפעול ככל יכולתן. לעשות מעשה שלא היה איש בנמצא שהעז לעשות.
וכך אומר רבי נחמן מברסלב:
נִמְצָא, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ: הָאֵשׁ, וְהַנֵּר, וְהַשֶּׁמֶן, וְהַפְּתִילָה, הַמַּדְלִיק, וְהַנִּדְלָק – הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא לִיקַח הַנֵּר וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֲחֵרִים,
בְּוַדַּאי לֹא יִהְיוּ נִדְלָקִים מֵעַצְמָם; כִּי כָּךְ בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַבְּרִיאָה – שֶׁהֵכִין הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן רוֹצֶה דַּוְקָא שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִגְמֹר.
הנס מחכה לנו. תמיד. האור נמצא מחכה לנו בקצה המנהרה. וכך גם פתח התקווה פתוחה ומחכה לנו–
שנפתח. שנדליק. שנאיר.
הבגדים או העדרם הם תפאורה. חשובה ביותר, לרוח הגדולה העוטה אותם.
