Page 18 - medorledor88
P. 18
משפחה
לנדוד
במרחבי
הזמן
מאת :עופרה יעקב
היכולת שלנו לנדוד במרחבי הזמן הגמיש, זמן .כל כך טבעי ומובן מאליו ,כמו האווירה
קשורה מאד ביכולת שלנו להפעיל כוחות של שאנו נושמים ,עד כדי כך שאנחנו לא
תודעה ערה על החיים שלנו .תודעה שהיא עוצרים רגע לשאול את עצמנו "מה תפיסת
מעבר לגבולות של זמן ומקום ,מעבר
לגבולות ההיגיון של סיבה ותוצאה .תודעה הזמן שלנו?" או "מה היחס שלנו לגביו?".
שבה אנחנו חלק מתמונה פנורמית של
האירועים בחיינו ובחיי האנושות כולה, רבים מאיתנו ,מתייחסים אל הזמן כמשאב .יש לי זמן ,אין לי זמן ,אני
צריך עוד זמן ,ברח לי הזמן ,לא ניצלתי טוב את הזמן .כאילו קיים
המסודרים במרחב ולא לינארית. בנק זמן וירטואלי שהופך את הזמן למשאב נדרש ,שצריך לנצל
ביעילות .הזמן התחום בלוח השנה או בשנתות השעון הופך לזמן
היכולת לפרוץ את גבולות הזמן ולראות את תמונת חיינו כפנורמה הקובע .אנו מונים את מספר החולים ב 24 -השעות האחרונות,
מאפשרת לנו ליצור משמעות חדשה לחיינו ,משמעות ממימד אחר, סופרים לאחור את השעות עד לסיום המבצע או סופרים את
הדקות בין ציר לציר בחדר הלידה .בתפיסה הזו הזמן הוא לינארי.
עמוקה יותר ,שלמה יותר.
יש לו קצב קבוע וכיוון ברור .הוא נע רק קדימה.
עופרה יעקב ,יעוץ ביוגרפי -אישי ,משפחתי ועסקי
050-9200910ו [email protected] בביוגרפיה האנושית ,זה לא תמיד היה כך.
בתקופות קדומות ,ואף בתרבויות שאינן מערביות ,הזמן הקובע
הוא הזמן של הקוסמוס .מעגל החיים האנושי היה מחובר קשר
ישיר למעגל החיים של הטבע .ריטואלים חקלאיים ,דמוגרפיים,
אישיים נקבעו לפי עונות השנה ,הזריחה והשקיעה ,הכוכבים וזרמי
המים .בתקופות האלה נחווה מחזור הזמן הטבעי כגדול יותר
מהאדם ,הוא לא היה משאב בידיו.
18