Page 30 - medorledor83

‫משפחה‬

‫תעצרו את‬
‫הרכבת‬

‫מאת‪ :‬עופרה יעקב‬

‫לשאת את דהירתה של הרכבת לצד הפחד‬ ‫נו חיים בימים טרופים בהם המציאותא‬
‫מהלא נודע הוא האתגר הגדול של הימים‬
‫האלה‪ .‬להסכים להתמסר לנפילה בידיעה‬ ‫המוכרת לכולנו משתנה לנגד עינינו‪.‬‬
‫שהעלייה תגיע אחריה‪ ,‬גם מבלי שתכננו‪,‬‬ ‫מציאות שקוראת להסתגלות וגמישות‬

‫הוא המפתח‪.‬‬ ‫בהתנהלות האישית‪ ,‬המשפחתית והעסקית‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬כמה הסתגלות? כמה גמישות? עד כמה רחוק‬
‫אין הכוונה לעמוד חסרי אונים וחסרי מעש מול הרכבת‪ ,‬או בתוכה‪.‬‬ ‫אנחנו יכולים להימתח? או אולי צריך לשאול עד כמה‬
‫העבודה היא לאמן את הקול הפנימי שיעזור לנו להיות ברכבת בלי‬
‫אנחנו יכולים להתכווץ?‬
‫פחד‪.‬‬
‫אבא שלי היה אומר "אם אין אמונה אין תקווה‪ ,‬ואם אין תקווה אין‬ ‫והרכבת נוסעת‪ ,‬דוהרת‪ .‬רכבת הרים מטורפת‪ .‬הכאוס בחוץ הופך‬
‫אט אט להיות הכאוס בפנים‪ .‬כשכבר נדמה לנו שאנחנו בעלייה‪,‬‬
‫דרך"‪.‬‬ ‫מתחיל לחלחל הפחד האילם מהירידה שתיכף תגיע‪ ,‬וכשאנחנו‬
‫צוללים בירידה יש בנו תפילה חרישית (או צעקה גדולה) שלא‬
‫אני מאמינה בקולה של התקווה‪.‬‬
‫נתרסק‪.‬‬
‫עופרה יעקב‪ ,‬יעוץ ביוגרפי ‪ -‬אישי‪ ,‬משפחתי ועסקי‬
‫‪ 050-9200910‬ו ‪[email protected]‬‬ ‫לרכבת הזו יש ריתמוס משל עצמה‪ ,‬שעליו אין לנו שליטה‪ .‬המרחב‬
‫היחיד שבו אנחנו יכולים לבטוח הוא המקום הפנימי בתוכנו‪,‬‬
‫שממלא את ישותנו בידיעה שבכל מקום בו נהיה על פני המסילה‬
‫המטורפת הזו אנחנו נהיה בסדר‪ .‬הקול הזה של האני הבוטח בדרך‪,‬‬
‫הוא הקול הבוטח ביכולתנו לשאת את נפתולי הדרך גם אם היא‬

‫מפותלת‪ ,‬כואבת וסחרחרה‪.‬‬

‫‪30‬‬