Page 11 - medorledor70

‫מגזין מדור לדור‬

‫לחייך?‬
‫אפשר גם‬
‫לא‬
‫יומליאהת‪:‬בורשטיין שחם‬

‫שהייתי קטנה‪ ,‬אני זוכרת שמדי פעם אמא שליכ‬

‫היתה מוציאה את המצלמה‪ ,‬ככה פעם בחודש‬
‫בערך (כי היה צריך לשלוח תמונות לסבא וסבתא ברוסיה)‪,‬‬
‫בחגים‪ ,‬בימי הולדת‪ ,‬בסופי שבוע‪ .‬כל פעם שהייתה עם‬
‫המצלמה‪ ,‬הייתה מבקשת ממני לעמוד‪ ,‬להסתכל למצלמה‬
‫ולחייך‪ .‬זה תמיד הרגיש לי לא כל כך נח‪ .‬לא תמיד התחשק‬
‫לי לעמוד ולחייך‪ .‬אז לפעמים לא הייתי מחייכת ולפעמים‬

‫היה יוצא מן חיוך מאולץ כזה‪.‬‬

‫‪ ‬כצלמת‪ ,‬אני (כמעט) לא מבקשת מאנשים לחייך‪ .‬וגם לא‬
‫לעמוד‪ .‬בכלל לא מבקשת לעצור‪ .‬אני מבקשת להמשיך‬
‫בכל מה שהם עושים‪ ,‬בלהיות עצמם‪ .‬לדבר‪ ,‬לצחוק‪ ,‬לרקוד‪,‬‬
‫לספר חוויות‪ ,‬להיות‪ .‬בדרך כלל אני מצליחה להיות סוג של‬
‫רואה ואינה נראית כזאת‪ .‬כי מה שאני מחפשת בצילום‬
‫הוא הרגע הטבעי‪ ,‬האותנטי‪ .‬רגע אחד‪ ,‬שבריר שניה‪,‬‬

‫מיקרו שניה‪ ,‬של מבט‪ ,‬של חיוך (אמיתי)‪ ,‬של אנרגיה‪.‬‬

‫אז כשאני מצלמת חתן וכלה‪ ,‬אני לא מבקשת מהם לדגמן‪,‬‬ ‫‪ ‬כשהתחלתי ללמוד צילום‪ ,‬גורו הצילום הראשון שלי היה‬
‫אני מבקשת מהם להיות עצמם‪ ,‬להיות אחד עם השנייה‪,‬‬ ‫הנרי קרטיה ברסון‪ .‬ברסון‪ ,‬צלם צרפתי שהיה אבי צילום‬
‫לשכוח לרגע שאני שם עם המצלמה‪ .‬הכי כיף לי להתבונן‬ ‫העיתונות וצילום הרחוב‪ ,‬תבע את מושג ״הרגע המכריע״‪,‬‬
‫בילדים‪ ,‬שהם גם ככה הכי טבעיים ומשוחררים כשרק‬ ‫רגע אחד ויחיד מתוך רצף של רגעים בני חלוף‪ ,‬בו‬
‫מאפשרים להם‪ .‬המזכרת המדהימה ביותר בעיני‪ ,‬היא של‬ ‫מתמזגים כל האלמנטים החזותיים לידי קומפוזיציה אחת‬
‫שלמה ומדויקת החובקת בתוכה את משמעות האירוע‬
‫הרגע האמיתי‪.‬‬
‫בתמונות‪ :‬חגיגת מים ובוץ לכבוד שבועות‪.‬‬ ‫כולו‪.‬‬

‫יוליה בורשטיין שחם – צלמת | ‪0 54-8243934‬‬ ‫כך שבהשראת ברסון אני צופה‬
‫ומחפשת את הרגעים הללו‪ ,‬רגעים‬
‫‪[email protected]‬‬ ‫שמשקפים את החיים‪ ,‬שמספרים‬
‫את החיים‪ .‬הצילום בשבילי הוא‬
‫‪11‬‬ ‫בעצם כלי לספר סיפור‪ ,‬דרך זיקוק‬
‫של רגעים‪ ,‬שברירי שניה‪ ,‬אותם אני‬
‫בוחרת בקפידה תוך כדי התבוננות‪.‬‬

‫‪ ‬‬

‫גיליון ‪70‬‬