להתחיל הרגל זה לא קשה. לחזור עליו לזמן מה בדרך כלל גם לא. אבל בסופו של דבר להפנים אותו ולגרום לו להישאר… זה כבר סיפור אחר.

דווקא ההפנמה היא לא הצד החזק שלנו

כי כשזה מגיע להתחלת הרגל, יש מלכודת שרובנו נופלים בה. והמלכודת הזו נקראת פזיזות. אנחנו חסרי סבלנות וחיים בעולם חסר סבלנות. אנחנו רוצים תוצאות ושינויים ורוצים אותם עכשיו. המיידיות והמהירות שבה אנחנו עושים דברים… כל זה כבר חדר אלינו ובאופן כללי הפך אותנו לאנשים שלא יודעים לחכות. וההרגלים המתמשכים, האמיתיים, דורשים מאיתנו בדיוק ההיפך: סבלנות, התמדה ובעיקר חזרתיות.

יש אנשים שאחרי תרגול או שינוי חמש או עשר פעמים, כבר מאמינים שההרגל הופנם… ושהם יכולים לעבור לדבר הבא או לשינוי אחר. ממש לא.

נכון שיש שגרות פשוטות ומיקרו הרגלים שנדבקים אליכם ביתר קלות, ואולי לא תצטרכו כל כך הרבה סבלנות, התמדה וחזרתיות, אבל רובם, במיוחד הרגלי העל… דורשים השקעה רבה מכל השלושה כדי להיחרט בתת המודע.

זה לגמרי נורמלי ומובן לרצות תוצאות מהירות. כולנו רוצים להשתפר בהקדם האפשרי. אבל כשזה מגיע להפנמה מוצלחת של הרגלים משמעותיים עבורנו… חשוב יותר לחתור להצלחה, מאשר לבחון כמה זמן זה ייקח לך.

איך עושים זאת?

1. מדוע חשוב לך להתחיל את ההרגל הזה? כשמעניקים להרגל חדש סיבה ומשמעות אמיתיות מבינים את מידת החזרתיות שהפנמת ההרגל החדש תדרוש ממך.
2. עליך לקבוע בבירור את מידת החזרתיות שההרגל החדש דורש ממך. אסור ליפול לנוסחאות מכשילות כמו "כשיהיה לי זמן" או "בשבוע הבא אתחיל".
3. חשוב ליצור תכנית שתבטיח את התדירות הזו ולהפוך אותה למציאותית ולזכור שהמפתחות להצלחה הם תמיד 3: סבלנות, התמדה וחזרתיות.

מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה מתעורר? האם אתה מסתמך על הרגלים ספציפיים כדי לוודא שיהיה לך יום טוב או שאתה נותן לסביבה להכתיב לך את מצב הרוח שלך?

 

אנשים רבים מתחילים את היום שלהם במוד "תגובתי" ונותנים לכל דבר להשפיע עליהם. הם לא מבינים שהסוד ליום מוצלח טמון ביכולת שלהם להחליט איך הם רוצים להרגיש אחרי שהם יתעוררו. אפשר לבחור להרגיש אסיר תודה, נחוש, לדמיין את היום האידיאלי שלך ולפעול בהתאם.

האפקטיביות שלך מתחילה כשאתה מחליט איך תרצה להרגיש בכל יום. השנה החדשה כבר כאן, ובאמצעות טקס בוקר ייחודי רק לך, תוכל להתחיל יום עבודה שיקרב אותך ליעדים שלך.

טקסי בוקר הם עוצמתיים כל כך משתי סיבות עיקריות:

1. הם מאפשרים לך להשתלט על מצב הרוח שלך ולכוון אותו. התמדה בטקס הבוקר שלך תשפר את הרגשתך באופן אוטומטי כבר ברגע שתקום.
2. הם מקנים לך את ההזדמנות לעבוד על המשימות החשובות ביותר שלך על בסיס קבוע. אם תתמקד במשימה החשובה ביותר שלך בבוקר, תיצור אינרציה ותזניק את הפרודוקטיביות שלך.

איך תיצור טקס בוקר רב עוצמה?

• תחליט איך תרצה להרגיש לאחר ביצוע טקס הבוקר שלך. בחר כיצד תרצה להרגיש ואילו פעולות תרצה לבצע. לדוגמה, ייתכן שתרצה להרגיש יותר אסיר תודה או נינוח יותר. הפעולות הספציפיות יכולות להיות מדיטציה או כתיבת יומן הוקרה.
• התחל בקטן כדי לבנות את ההרגל. תרגל מדיטציה במשך כמה דקות או רשום שלושה דברים שאתה אסיר תודה עליהם.
• תרגל את טקס הבוקר שלך לפחות שלושים יום. תתמיד. זהו המפתח להפנמת הרגלים חדשים ויצירת כוח רצון לטווח ארוך.

אם החל ממחר, היית צריך ליישם טקס בוקר יחיד ופשוט,

     במה היית בוחר כדי שתהיה לו השפעה משמעותית על חייך?

נתחיל ונגדיר מהי מוטיבציה ומהי משמעת עצמית כדי לראות אם אנחנו מסוגלים לבחור מה נכון להשגת היעדים שלנו.

המילה "מוטיבציה" נובעת מהמילה הלטינית motivus או motus, המשמעות היא "סיבה לתנועה", מה שמעורר אותנו לנוע.

לכן, מוטיבציה קשורה לרגשות, למצב הרגשי שמפעיל, מכוון ושומר על התנהגותנו.

המוטיבציה היא דינמית, עולה ויורדת בהתאם לאירועים שקורים לנו ביום יום, דקה אחר דקה. לכולנו היו ימים בהם הרגשנו מוצפים באנרגיה והיו גם כאלה שלא רצינו לעשות בהם כלום.

מצד שני, משמעת עצמית היא היכולת לפעול בצורה מסודרת ובהתמדה לקראת מטרה.

משמעת עצמית, בניגוד למוטיבציה, קשורה לתבונה. המוח הוא ש"יודע" מה עלינו לעשות כדי להשיג מה שהחלטנו.

לצערנו, המושג משמעת עצמית נקשר אוטומטי לסבל הטמון בצורך לבצע פעולה שלא בא לנו לעשות או בפעולה המונעת מאיתנו לעשות משהו שהיינו רוצים לעשות, לכן לעומת המוטיבציה, למשמעת עצמית יש מוניטין גרוע, עם זאת היא משחררת אותנו מהתלות במוטיבציה. בין אם מתחשק לנו או לא, אנחנו עושים מה שאנחנו צריכים לעשות.

הדבר המעניין באמת במשמעת העצמית הוא המיקוד שלה בהישגים, בהשלמת המשימה ובתחושות החזקות של מסוגלות עצמית הנוצרות אחרי שמשלימים משימות שחשבנו שלא נוכל אפילו להתחיל.

ברור שכולנו היינו רוצים ללכת רק בדרך הזוהרת של מוטיבציה. אבל מה אם המוטיבציה לא תהיה שם בשבילנו כשנצטרך אותה? נוותר על תכניותינו? נאפשר למוטיבציה לנהל את חיינו ונשתעבד לה ולהשליות שהיא מוכרת לנו?

בעוד כמה ימים כולנו נתחיל שנה חדשה. אל תתנו למוטיבציה לנהל לכם את שנת 2022.

לכולנו יש מבקר פנימי. הקול הזה בראש שלנו, הזורק לנו אמירות שונות על הדרך שבה אנחנו נראים, על מה שאנחנו מסוגלים לעשות או לא.

המבקר הפנימי שלך לפעמים מחליש אותך: אומר לך שהדבר הגדול שאתה באמת רוצה לעשות הוא קשה מדי, במילים אחרות, הוא מתדלק את התירוצים שלך.

אני מאמינה שתפקידו לשמור אותך בדיוק איפה שאתה נמצא ולהשאיר אותך תקוע בחוסר החלטיות. המבקר הפנימי שלך הוא הסיבה העיקרית בגללה אתה משתמש במילה "אבל" כשאתה אומר:

"אני צריך לסיים את הדוח… אבל אין לי כוח היום / או "אין לי סיכוי להצליח / או פשוט "לא בא לי"

תכונתו הגדולה ביותר היא פחד. חשב על תקופה שבה פחדת לעשות משהו, הפחד שלך מתבטא כשיחה בראש שלך והיא נשמעת כך:

"ומה אם זה לא יצליח?"

אני מכיר את המבקר הפנימי כל כך טוב כי גם לי יש כזה. כשאני חושבת על החלומות שלי, הוא יגיד לי שהם לא אפשריים, שלא אדע איך, וגם אם כן, הייתי עושה את זה לא נכון.

המבקר הפנימי קיים אך….ניתן לנהל אותו.

הפרד את הקול הזה מהאני האמיתי שלך.

הצעד הראשון בניהול המבקר הפנימי הוא קבלה. המבקר תמיד ידבר, אבל אפשר להשתיק אותו.

כדי להתחיל, פשוט שים לב מתי אתה אבוד בארץ המבקר הפנימי. נסה להיות מודע לנוכחותו. נסה לראות איך השיחה בראש שלך נראית. באיזו שפה אתה מדבר עם עצמך?

לאחר מכן, פקפק בהנחות ו"האמיתות" של המבקר הפנימי. שאל את עצמך באמת אם אתה בטוח  ב-100 אחוז שאתה כישלון בזה. היזהר! המבקר הפנימי מצוין בהצגת עצמו כאמת; זו מיומנות שהוא שכלל במהלך השנים שהוא חי בתוך הראש שלך. ואם אתה חש בזה, לשנות את נקודת המבט שלך לגבי איך שאתה מסתכל על המבקר הפנימי הזה היא, כמובן, הבחירה שלך.

מה יקרה אם תסתכל על עצמך ממקום של חמלה.

עבודה זו דורשת תרגול. אף אחד לא מסוגל לנהל את המבקר הפנימי שלו בן לילה. תתמיד בזיהוי ובהטלת ספק במחשבות המבקרות הפנימיות השליליות הללו

לקוחה הגיעה אלי לפני שבוע ואמרה לי כך: "דחיינות היא אחד החטאים האהובים עלי במיוחד. אני נופלת בדחיינות הזו מאז שהייתי ילדה. עם השנים, ולרוב במשך תקופות קצרות, אני מצליחה למתן את התופעה, אבל בשנתיים האחרונות, למרות ההצלחות הקטנות שהשגתי, אני ממשיכה להיתקע תמיד באותה אבן."

 ואני מבינה אותה ואומרת שלסבול מדחיינות הוא אחד מהחטאים האהובים על הרבה אנשים (אפילו שאינם מודים בזה) בגלל הרקע הפסיכולוגי העומד מאחוריו, שהוא לפעמים מורכב ואפילו קצת משעשע. כאשר לקוח עומד ליפול לתוך בור הדחיינות מתרחש בתוכו ויכוח סוער עם טיעונים לכאן ולכאן כאילו היו בתוכו שני גלדיאטורים מימי הביניים.

 

   אבל לפעמים לא. לפעמים הסובל מדחיינות מתמודד עם הויכוח הפנימי באמצעות משפט אחד פשוט וברור שנותן לו תחושה שהוא כן יודע איך לנהל את הזמן שלו: "עזוב, אני אעשה את זה מחר". אבל, ברוב המקרים בראשו מתנהל דיון עם טיעונים בעד ונגד ביצוע המשימה שתכנן מלכתחילה ובדרך כלל, הוויכוח הזה מנוהל על ידי אחד או כל הכללים הבאים:

• דווקא עכשיו זה לא הרגע הכי טוב. 
• לא עכשיו, אין לי מוזה, לא בדיוק התנאים שאני צריך. 
• לא עכשיו. אין לי את זה ואת זה…
• תמיד יש משהו יותר אטרקטיבי לעשות.
• לא עכשיו, זה יותר מדי עבודה ליום אחד.
• לא היום, אבל מחר אני בטוח אעשה את זה (אולי כי מחר הוא יתעורר ויגלה שהוא מישהו אחר).

  בכל מקרה, לדחיינות תמיד אותה תוצאה: משאירים את החשוב בצד בלי לעשות את העבודה שצריכים לעשות, אליה התחייבנו או תכננו להשלים.

  לבעיית הדחיינות תמיד שתי השפעות רבות עצמה בעבודה ובחיים שלנו: מעמיסים עבודה נוספת למחר בבוקר, (כל עוד לא נדחה אותה גם למחרתיים…) ובו זמנית אנחנו גם מטעינים את עצמנו במנה גדושה של מתח ושל חרדה בגלל המשימה שלא בוצעה, שנותרה בצד עד… אולי מחר.

 

    אז מה התירוץ שלך?

    מהו המשפט שאתה אומר לעצמך המצליח לשכנע אותך שעכשיו זה לא הרגע הנכון? 

כל מה שקורה בחיינו הוא תוצאה של שרשרת תגובה. אתה יכול להתייעץ עם כל אחד ולשאול איך הגיע למקום בו נמצא היום ואם הנקודה הזו היא הנקודה האחרונה במסלול של עשרה צעדים, הוא יספר לך איך הגיע לשלב עשר, איך עבד בשלב תשע וכן הלאה עד השלב ראשון. הדבר המצחיק הוא שאם תישאל אותו אדם בשלב הראשון מה יהיה השלב הרביעי או השמיני, הוא לא יוכל לענות לך, שכן שרשראות התגובה ניתנות להסברה רק מהסוף להתחלה, אבל לא ההיפך. ולמה? כיוון שנקודת הסיום של הרצף אינה צפויה, אין טעם לדאוג לתוצאה הסופית, אלא רק לשלב הבא. הצלחה היא דומינו. דאגו רק למהלך הבא והוא יניע את המהלכים הבאים. כך מבטלים תחושה של הצפה וסחרור. תאר לעצמך שאתה רוצה להקים עסק בתחום הטיפול. אתה יושב על הספה בבית שלך, חושב על הרעיון והמוח שלך מתחיל לחשוב על כל הצעדים שתצטרך לבצע כדי להתחיל ועל כל המכשולים שתצטרך להתמודד איתם. כשתדמיין את הכל ביחד, מייד תתמלא בתחושת הצפה וסחרור, כמו הר גבוה מדי וקשה לטיפוס. טעות! זו תוצאה של חשיבה על שלב מספר עשר, כשאתה עדיין בראשון ואתה ממש מפחד לא לדעת איך להגיע לשם. ההצעה שלי היום הוא שתתחיל להניע שרשרת תגובה ותאפשר לה לגרום להצלחתך. נצייד את שרשרת התגובה למרוץ לאוצר שלך בעשרה צעדים ובעשרה רמזים. להבין ששרשרת תגובה היא כמו מרוץ לאוצר זה להבין שתפקידך הוא רק להניע את השלב ראשון, שכן הוא יכיל את הרמז לשלב השני וזה את הרמז לשלישי. במילים אחרות, הדרך הטובה ביותר להגיע לשלב הסופי היא פשוט להתמקד בשלב הבא, שכן הוא ייתן לך את הרמז הבא שלך. כל עוד אתה עושה כל צעד, מה שזה לא יהיה, השרשרת תמשיך להתקיים. הסכנה תצוץ רק במקרה אחד: שלא תעשה כלום. אם לא תעשה את הצעד הראשון, השרשרת לא תתחיל. אם לא תבצע אחד מהצעדים הבאים השרשרת תיעצר. מובן? זה לא משנה מה אתה עושה, אך תעשה. אין הצלחה אחת שלא התחילה מפעולה אחת. האם הכל יהיה מושלם בקו ישר וללא טעויות? ברור שלא. יהיו עליות, ירידות, התקדמויות ונסיגות, אבל כשתגיע ליעד, זכור את העיקרון הבא: עדיף לעשות ולתקן מאשר לא לעשות.

המקום המסוכן ביותר לתגובת שרשרת הוא הספה בבית שלך. למה? כי זה המקום היחיד בו לא קורה כלום. צא לדרך ותעז.

בעבודה שלי כמאמנת, מנחה סדנאות ומרצה, נעשיתי מודעת יותר ויותר ל"גישה" של אנשים ואיך היא בפועל משקפת את השלב המסוים בקריירה שלהם, או את האתגרים שמציפים אותם באותה תקופה.

כידוע, גורמים רבים משפיעים על מצבך ועל גישתך: לחצים ודרישות, עומס בעבודה, מצב הרוח ותנאי הסביבה וגם הביצועים והתוצאות האחרונות (טובים או לא).

לאורך השנים בעבוד האימון, אני למדתי לזהות ולהגדיר 7 סוגי גישות שונות אשר מופיעות אצל כל אחד מאיתנו בהזדמנויות שונות.

איך תזהה את הגישה שלך? הקדש כמה רגעים בהגדרת המצב הנוכחי שלך. נושאים חיצוניים ולחצים פנימיים יכולים להשתלב יחד ולערער את ביטחונך העצמי שלך וכך עלולה להיווצר תחושה של 'להרגיש תקוע', שתתבסס מאוחר יותר כאמונה עצמית חדשה (או ספק העצמי).

להתעלם מהמצב ולא לנקוט בפעולה פירושו שאתה בירידה תלולה בסולם ה7!

אז איפה אתה נמצא כרגע?

רשום איזה שלב משקף את ה"גישה הנוכחית" שלך:

7 • בשיא. אתה בשיא שלך, אתה מודע מאוד למתרחש, התכניות ברורות, מסונכרנות ומנוהלות מצוין.

6 • בשליטה. הכל בטיפול ועומד בציפיות, מומנטום חזק.

5 • על המשמר. אתה מתפקד ומסוגל להגיב לשינויים פתאומיים ולדרישות חדשות בלתי צפויות, אך נדרשת ממך הרבה זמן ואנרגיה.

4 • להחזיק מעמד. אין לך מספיק זמן ביום או מספיק משאבים כדי לנהל את כל המשימות ונראה לך שמה שתכננת לא ממש זורם.

3 • נאחז בציפורניים. יותר מדי שגיאות ותיקונים. בעיות בקשרים הבין אישיים.

2 • התפרקות. העייפות והספק העצמי שולטים בך. התנהגותך לא רציונאלית.

1 • לאבד את זה. הספק העצום שלך מוביל לתחושת תבוסה, לבדידות, לוויתור ולבוז המשפיעים עליך וגם על אחרים.

אז איפה אתה ברשימה הזו?

• פנה זמן וזהה את מצבך (לבד או עם חבר), זה מספיק כדי להתחיל להעלות שלב "בסולם הגישה"
• החלט להחליף את הגישה שלך לשלב הבא למרות התנאים השוררים: בקש עזרה, צור חוסן נפשי, הסתגל לשינוי והמשך.

שינוי, בכל מצב או גישה, בא כתוצאה מנסיבות או מבחירה. כדי לעורר את השינוי הנחוש והמכוון יותר, איננו יכולים להשאיר אותו ליד המקרה.

רגעי בהירות, תובנות, הברקות, השראה, הנעה לפעולה מגיעים כאשר:

1) אתם מרגישים טוב עם עצמכם, כאשר המחשבות והגישה שלכם חיוביות, כשאתם נמצאים בסביבות שמרוממות אתכם, כשאתם נמצאים עם אנשים שמעודדים אתכם.

ב) אתם פועלים באמצעות שאלות מבריקות שנשאלתם או ששאלתם את עצמכם.

"התשובות שאתה מחפש טמונות בשאלות שאתה שואל."

כשאתם לא נמצאים באותם מצבים מעוררי השראה, אתם עדיין יכולים לחוות שינויי גישה פורצי דרך, אך הם לא יגיעו באופן אוטומטי. רמת חשיבה זו באה רק מהשאלות שאתם מחליטים להתמודד איתן ולענות עליהן.

כאשר מצב הרוח שלכם אינו מיטבי, טווח השאלות שלכם עשוי להיות לא טוב ולא משמעותי בהרבה מ "למה אני עושה את זה?" (האשמה עצמית) או "מדוע זה קורה?" (האשמה חיצונית). אתם יכולים להיתקע בהאשמה, תלונה או נימוק הנסיבות הנוכחיות שלכם.

1. קחו יומיים או שלושה לענות לשאלות שלכם. מה אתם שואלים את עצמכם? מגוון התשובות וההשפעה שיש להן על מחשבותיכם לאחר מכן, מותאמות לחלוטין למצב הרוח ולחשיבות של מה שאתם שואלים.
2. בצעד הבא שאלו את עצמכם כמה מהשאלות הבאות (לא יותר משלוש!). תנו להן לחלחל ושימו לב כיצד מגוון התשובות שלכם משתפר, אתם מרגישים טוב יותר והשאלות מתחילות לעורר חשיבה מעשית מרוממת יותר.

• מה אני באמת רוצה?
• מה אפשרי עכשיו?
• איך אוכל להשתמש בזה?
• מה אני רוצה עכשיו?
• ממה אני רוצה יותר?
• ממה אני נהנה יותר מכל?
• מה אני מוצא קל?
• היכן הייתי במיטבי?
• מה יכול להיות שקורה כאן?
• מי עוד חווה זאת?
• מה אני באמת חושב על זה?
• מה זה לימד אותי?

 

3. כשאתם מתרגלים זאת (וזה אכן נדרש תרגול, אל תוותרו מוקדם מדי), מצאו את השאלות שלכם המעוררות את מצב הרוח ואת החשיבה שאתם רוצים לאמץ והוסיפו אותן לרשימה. שמרו עליהן פשוטות, קצרות ואפילו קצת מפתיעות ומעורפלות.

שאלו שאלות נהדרות גם בבית וגם בעבודה וצפו לשינויי גישה מיטביים.

אם תצאו החוצה להגשים את חלומכם, הסיכון הוא לא האויב, אלא החבר הכי טוב שלכם. זה הסיכון ולא הביטחון מי שיחשוף בפניכם עולם חדש.

הגרוע מכל הסיכונים הוא להימנע מלקחת אותם

לגבי ההחלטה להיות בעלת עסק, חשוב מה שקדם להחלטה עצמה והיבט אחד במיוחד: הלילות שלא ישנתי וחשבתי האם אני משוגעת? אני מתמקדת בפחד שחשתי ובאופן בו התמודדתי, מכיוון שהם העתק מדויק של מה שתרגישו כשתלכו אחרי חלומכם.

במשך אלף לילות חשבתי אלף פעמים על אותן אלף שאלות. מה אם משהו ישתבש? איך אתמודד לבד? מה אם…?

השאלות האלה אכלו אותי. הן ארגז הכלים של הפחד.

אם הפחד הוא תמנון, הספקות הם המחושים שלו.

כמו כל אדם שמתמודד עם דילמה, ערכתי רשימת יתרונות וחסרונות, אבל אחרי כמה חודשים, כאשר המועד האחרון שלי להחליט נגמר, הדילמה שלי רק הלכה וגברה. ובמקום שבחירה אחת תבלוט מעל השנייה, הטיעונים בעד ובנגד היו שווים בעצמתם.

להמשיך כשכירה שווה ביטחון, נוחות, שקט נפשי. בקיצור, לא לסבול.

בחיים מונוטוניים לא סובלים..

להיות כעצמאית שווה התמודדות עם סיכון, התגברות על מכשולים, לדעת שכישלונות יגיעו (והיו כאלה קשים מאוד), אך גם הידיעה שאצמח ואחווה חוויות ורגשות ייחודיים.

ללא סיכון איננו יכולים לצמוח.

יום אחד, אחרי אחד הלילות חסרי השינה שלי, הבנתי:

 

שום ציפור לא נולדת כדי להישאר בקן שלה.

 

והגעתי למסקנה שלהישאר במקום הבטוח זה לחיות בימים שהערך שלהם הוא אשכול של חמישיות, בעוד שדרך חדשה פירושה ימים שהערך שלהם יהיה אשכול של עשרות ואפסים, ולמרות ש: 5 + 5 + 5 + 5 שווה ערך                ל – 10 + 0 + 10 + 0, העדפתי להמר על האחרון.

 

עדיף לפעמים טוב ולפעמים רע מאשר תמיד אותו הדבר.