האמת שהתכוונתי לשתף אתכם כאן, במפגש זום שערכתי השבוע עם חניכיי מכינה קדם צבאית, עת התארחתי אצלם תוך "ריחוק חברתי" ב"שבוע שואה וגבורה". לא משנה באיזה נושא מזמינים אותי להרביץ תורה בצעירים הנפלאים האלה – סקרנים, צמאים לידע, עתיד ההנהגה בחברה הישראלית – בסופו של עניין אני משאיר אותם עם שאלות שבמרכז הפולמוס הישראלי, ומעודד אותם לחקור ולקרוא ולהגיע לאמת.

אבל אז, "משמיים", נפלתי על הסרט התיעודי ששודר השבוע ב"כאן 11" – "בעקבות ארון הברית" – ונושא הטור קבל תפנית. נשאבתי אל הסרט ברגע, ושתיתי ממנו עד הטיפה האחרונה, ונותרתי עם הרבה גילויים, ופולמוס וגאווה ישראלית.

לא זוכר אם ספרתי לכם בטורים קודמים כאן, עד כמה אני נמשך ללימוד היסטוריה. מתוך אמונה שהיא כלי להכיר את אבני היסוד שלנו כחברה, ללבן טעויות, ללמוד כיצד לחתור אל העובדות, המסקנות והתמונה השלמה. אם תוסיפו לכך, כי בעברי הייתי איש מודיעין לא מעט שנים, וכי חלק מהשכלתי עשיתי בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (שם אימצתי את "הגישה הביקורתית" כערך מרכזי בחיי) – תבינו מיד מדוע הסרט "בעקבות ארון הברית" הוא משהו שאני ממליץ לכל מי שכמותי.

לא אעשה כאן ספויילרים. רק אומר, שמעבר לפתרון (ויש שאינם מקבלים אותו) מה עלה בגורלו של כוכב הסרט, מצאתי כאן ויכוח מדעי בין חוקרים ארכיאולוגים על האמת, את השיטתיות במחקר, ואת הטכנולוגיות פורצות הדרך, אשר מאפשרות לשער ולאמת בדיוק את מועד הקמתם של מבנים מלפני 2,800 שנה, ואפילו להציגם בתמונות מחשב תלת-מימדיות ומלאות פרטים כאילו צולמו על ידי צלם בן ימינו.

ומצאתי בסרט, את הגרסה המוכרת לחובבי הנושא, שכתבי הקודש נכתבו על ידי מספר אנשים, בעלי אידיאולוגיות שונות מתוך כוונה להאדיר את שמו של השבט/המשפחה/המלך אליו הם משתייכים. משמע: היזהרו מלהתייחס אל התנ"ך – יצירה ספרותית ואמונית נהדרת – כאל אמת היסטורית. זה המקום לציין כי באחת מהרצאותיי לקהל אני עוסק בסיפור "מה באמת מסתתר מאחורי חג חנוכה וחג הפסח, והאם יציאת מצריים אכן התרחשה".

ועושה לי טוב להיווכח כל פעם מחדש, שמעבר לפוליטיקה של סיאוב ו – fake news, נמצאים אנשים שמקדישים את חייהם למחקר, פיתוח ידע, המצאות טכנולוגיות, בירור האמת, מציאת תרופות, וביקורת בונה למען עתידנו ועתיד ילדינו.

מה שקושר אתכם, קוראיי, לפגישת הזום עם חניכיי המכינה ההיא. אבל על כך בפירוט, בהזדמנות אחרת.

 

עופר ענבי מרצה לחוגי תרבות וארגונים מדריך ומאמן למרצים בתחילת דרכם מנהל תוכנית ההכשרה "להיות מרצה מצליח" לאתר ההכשרה למרצים לבלוג כתבותיי לאתר ההרצאות

 

כשמונה פרופ' רוני גמזו לפרוייקטור הטיפול במשבר הקורונה, הוא הסביר את משנתו:

• טיפול דיפרנציאלי במוקדי התחלואה (שיטת הרמזור)
• הגברת כמות הבדיקות וחקירה הדוקה של שרשרות ההדבקה
• הורדת האחריות בטיפול אל הערים והרשויות המקומיות
• אחריות אזרחית: הקפדה על לבישת מסכות, ריחוק חברתי ושמירה על היגיינה.

 

נקל להבחין כאן בשיטה סדורה. כזו המבוססת על תכנית פעולה, אסטרטגית מימוש, הקצאת משאבים, מחויבות עמוקה לתהליך, טיפול מוקפד עד אחרון הפרטים, אחריות אישית, שיתוף פעולה וניהול המידע על מכלול הפעילויות.

אין כאן שום קסם.

ויעידו על ההצלחה 2 דוגמאות להן כולנו עדים לאחרונה:

ירוחם: בהובלה של ראשת המועצה טל אוחנה, הפכה ירוחם בתוך זמן קצר מעיר אדומה לירוקה. בזכות הגבלות, תקנות, פעילות הסברה, גיוס מתנדבים לצוותי מעקב וחקירה, אכיפה, ניהול מידע עד אחרון התושבים החולים, מתן פתרונות לחיים בצל הקורונה ומעורבות אישית. ירוחם נסגרה לביקורים חיצוניים, בית ספר נסגר מיד אחרי גילוי חולה מאומת, נעצרה פעילות החינוך הבלתי פורמאלי, נסגרו בתי כנסת ואת מקומם תפסו תפילות בחוץ, והוקם מערך עירוני לקטיעת שרשראות הדבקה.

כפר קאסם, עיר שהוגדרה אדומה, ששיעור הבדיקות החיוביות בה היה לטענת ראש העיר עאדל בדיר 10.7% וירד לכ-6%. זאת באמצעות תוכנית בת שבעה שלבים שגובשה כפיילוט בשיתוף פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו.

 

כך זה גם בניהול עסקים. מעטים הם אנשי העסקים אשר הצליחו מבלי שהם מחויבים לעקרונות הסדורים (ולעיתים האפרוריים) של ניהול העסק שלהם. כמעט שלא תמצאו דוגמאות להצלחות המבוססות על "זבנג וגמרנו" ומזל.

 

גם בשני תחומי העסקים בהם אני עוסק בעשור האחרון – הרצאות אקטואליה והדרכת מרצים בתחילת דרכם – מתברר שאין קסמים: על פי רוב יצליחו אלו שמאמצים את חוקי הניהול "על פי הספר": את המחויבות האישית העמוקה, ההשקעה, הרצינות, התכנון העסקי והשיווקי, היצירתיות וההקפדה על הפרטים. לאורך השנים חזיתי ברבים אשר ניסו להיכנס כמרצים או כמדריכי מרצים וכשלו. רובם נכשלו בדיוק מהסיבות שמניתי כאן.

 

לקח לכולנו. הן באשר להצלחה בעסקים, והן באשר להצלחה במלחמה בקורונה.

עופר ענבי מרצה לחוגי תרבות וארגונים מדריך ומאמן למרצים בתחילת דרכם מנהל תוכנית ההכשרה "להיות מרצה מצליח" לאתר ההכשרה למרצים לבלוג כתבותיי לאתר ההרצאות

 

דומה כי ניהול משבר הקורונה במדינת ישראל מדגים את אחד מתהליכי קבלת ההחלטות השערוריתיים ביותר שהיו כאן מעולם.

לו היו מקבלי ההחלטות מנהלים כך מלחמה עם איראן גרעינית – לא-עלינו – מפחיד לתאר לאלו תהומות היינו מגיעים.

אין ספק כי במהלך חייה נתקבלו במדינת ישראל שורה של החלטות אמיצות, אשר ברטרוספקטיבה היו קריטיות לחייה המדיניים-הביטחוניים-החברתיים והכלכליים של ישראל 
בהן נמנה החלטות כגון קבלת הסכם החלוקה, עיתוי הכרזת המדינה, הסכם השילומים עם גרמניה, הקמת הכור בדימונה, השמדת הכור הגרעיני הסורי, החלטות נגיד בנק ישראל בתחילת משבר 2008, יצור מערכת ההגנה האקטיבית "כיפת ברזל". ועוד אחרות.

המשותף לכולן: מנהיגות, איסוף נתונים, התווית אסטרטגיה, החלטיות, ניהול סיכונים, עיתוי ההחלטה, לכידות ועבודת צוות.

לעומת אלו, ההחלטות הקשורות לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, יצור מטוס הלביא, מלחמת לבנון השנייה, משבר מניות הבנקים ולרכש צוללות – כולן מבטאות לדעתי כיצד לא אמורים לקבל החלטות רציונאליות.

התרבות הארגונית שמדגימים ארגונים אחדים במדינת ישראל, כדוגמת חיל האוויר הישראלי, היא מהדוגמאות הבולטות כי המתווה לקבל החלטות נכונות עוברת דרך ערכים של תחקיר הצלחות וכישלונות, ושל הפקת לקחים מהם.

בימים אלו, בסמוך לתחילת שנה יהודית חדשה, אני מתפלל לכך ש"הראש היהודי" – המשהו השונה הזה שהפך את ישראל לדבר שנוצר כאן – ירים את ראשו ויאמר "חזרתי. הכל בסדר. אין מה לדאוג !"

שמעו סיפור, שיכול לקרות לכל אחד ואחת החושבים באופן פתוח על "פיתוח עסקים".

בספרי השיווק תמצאו את העניין לשמו התכנסנו כאן, בהגדרות כגון "גיוון אנכי" או כ"הרחבת קו מוצרים".

 

לי זה קרה, כשהפסקתי להגדיר עצמי "מרצה" והחלפתי ל"מפתח עסקים בתחום אומנויות הבמה".

וכך, לאחר 7 שנים פוריות (https://oferanaby.co.il/), מלאות מימוש עצמי, כמי שעמד כמרצה בפני קהלים אלפי פעמים – הבנתי שעם הניסיון שצברתי, השיטה שבניתי, וכישוריי כמדריך ויועץ לפיתוח עסקים קטנים – אני בונה עסק חדש, שקבל את השם "קורס ההכשרה הדיגיטאלי הראשון בישראל למרצים בתחילת דרכם".

היוזמה הזו דרשה השקעה גדולה של אנרגיה, זמן וכסף לפיתוח עסק ייחודי. וכעבור מספר חודשים החל המיזם לשאת פרי: אתר אינטרנט (https://www.best-lecture.co.il/best/), קהל עוקבים נאמן, שיחות יעוץ חינמיות, ורשימה הולכת וגדלה של לקוחות-מתאמנים, אשר העצימו עוד יותר את הידיעה שבחרתי עסקית בתחום, בו אני יכול לתרום לאחרים ולעצמי יותר מכל דבר אחר. כמובן שלא זנחתי בכל אותו זמן גם את עסקי ההרצאות הפרונטאליות ("הלחם והחמאה").

 

ואז יום אחד….. התקשרה אלי סיגל, אשר נחשפה להצעתי לקורס הכשרת מרצים. ונפגשנו.

סיגל היא רקדנית מופלאה, כוראוגרפית ומורה לריקוד. בעלת עבר עשיר, והווה ועתיד מלאים כרימון. אחת הסיבות להצלחתה כרקדנית – מעבר לעובדה שמדובר באשה אינטליגנטית מאוד, יסודית, סקרנית ולומדת – נעוצה בעובדה שכילדה חוותה קשיים בלמידה ובביטוי בשפה כתובה, ומשום כך מצאה את יכולת הביטוי שלה באמצעות שפת הריקוד.

והיא בקשה ממני ללוות אותה ביצירת הרצאה שהיא חלק ממופע ריקוד.  סיפור של תנועה וצבע ומוסיקה, כשלצידו סיפור חייה האישי והמקצועי, והמון תובנות מעצימות על החיים.

כעבור 3 שבועות אינטנסיביים של עבודה משותפת, הדרכה, מיקוד, חיזוק כשצריך, וכתיבת התסריט להצגה – עמד התסריט לרשותה של סיגל.  

חלפו חודשים אחדים, וסיגל הזמינה אותי למופע שלה. המופע היה באמת חוויה יוצאת דופן.  הקהל – נשים וגברים – ישב מרותק ומוקסם במשך שעה ורבע, ויצא שופע מחמאות.

 

וסופו של הסיפור, שהרי ספרתי לכם למעלה כיצד הגדרתי את עיסוקי כ"מפתח עסקים בתחום אומנויות הבמה":

עם סיום המופע נגשתי את סיגל זיו מאחורי הקלעים. "את זקוקה לאמרגן? מי שייצג אותך בכל ענייני השיווק, המכירות וההפקה?" וסיגל ענתה בחיוב ובשמחת הקלה. אומנים על פי רב מאוד אוהבים שתוריד מהם את העניינים שמסביב ותאפשר להם להתרכז באומנותם. ומאז אנחנו משתפים פעולה.

מוזמנים לחוות קטע מסיפורה של סיגל זיו.

https://vimeo.com/manage/417077940/general

 

לפרטים נוספים: http://oferanabi.activetrail.biz/sigal-generic-page-4

אני סוציולוג ואיש עסקים, אבל גם חובב היסטוריה וגם איש מודיעין לשעבר, חוקר משברים בחיי החברה הישראלית, מרצה הרצאות אקטואליה ומדריך מרצים.

אני שואל את עצמי, מה בעצם ארצה לומר לכם כאן בטור החודשי.

האם אני עומד כאן, על במת העיתון, כי באתי לספר לכם את הסיפור העסקי שלי? סיפור מעניין, שיש בו הרבה תובנות ולקחים ומוסר השכל לחיי אחרים..

או האם אני כאן כדי לספר את הסיפור הקולקטיבי, של כולנו? ישראלים, בדרך ל-72 שנות עצמאות, גאים על הייטק ישראלי כחול-לבן, על חברה ישראלית שוקקת ומאתגרת…

או האם אני כאן כמי שעורך תחקירים? זה שמקפיד על העובדות, אבל יודע שאחרי הכל – כמו אילנה דיין, כמו רביב דרוקר – התחקיר עטוף בנקודת המבט הפרטית ובאמונות ובהשקפת העולם שלי….

כל כך הרבה סוגיות שמתרוצצות להן בשיח הישראלי לאחרונה, ואשר מחייבות אותי להחליט מאיזו זווית לשקף אותם לקהל: כן בחירות – לא בחירות. פרשת ילדי תימן. אפליית נשים. גיוס חרדים. איחוי השברים בין שבטי ישראל. ההפגנות העממיות. האיומים הביטחוניים ומה שחשוב שנדע ונכיר בהתנהלות מערכות השלטון והצבא. תקציב החינוך ולמה מחנכת המערכת את ילדינו. 

ויודע, שאילולא הייתי מתמקד בשלושת העניינים גם יחד, רבות מעשרות אלפי האוזניים שהאזינו לי בהרצאותיי עד היום, לא היו "מבקשות" להמשיך ולהאזין.
כי רבים מהיושבים באולם או קוראי הטור הזה, הם ביקורתיים (בצדק), וספקנים (בצדק) ובעלי עמדה (לפעמים שונה משלי).

ועל כן החלטתי שנדבר על כל אלו בטורים הבאים.